• 100 גר' שוקולד מריר
• 100 גר' חמאה
• 1 גביע שמנת חמוצה (200 גר')
• חצי כוס סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• חצי כפית מלח
• 1 כף גדושה קקאו
• חצי כפית אבקת סודה לשתייה
• 1.5 כוסות קמח

• לזיגוג פטנט:
• חצי כוס סוכר
• 1 בקבוק (330 מ"ל – ככוס וחצי) בירה כהה כמו גינס או מרפי'ז – אם אין, מחליפים במים רותחים וכף גדושה של קקאו
• אופצייה: חופן נטיפי שוקולד צ'יפס

• -

• -

כמו כל עוגה בצק-אלימית טובה גם העוגה הזו עשויה בעיקר ממוצרי מזווה. לא שבכל מזווה ממוצע יש מבחר של בקבוקי בירה כהה לכל דורש, אבל תודו שבירה זה לא כזה דבר שמתקלקל. וגם לא שוקולד מריר או קמח או קקאו או סוכר. אז לזה אני מתכוונת במוצרי מזווה. זה אומר שפעם בחודשיים אתם קונים אותם, ואז יש חופן של דברים שאתם יכולים להכין בלי שצריך להתלבש ולצאת מהבית ולעמוד בתור עם כל הדודות ולקלל את הרגע שנכנסת לסופר בשעה המקוללת 12 בצהריים, בה כל קשישי העיר נזכרים לעשות את הקנייה החודשית שלהם, להידחף לקופה המהירה, לשלם בתלושים, ולספור את הכסף הקטן בארנק תוך כדי שהם משלמים. ולהיאנח.

אה, כן, מה שניסיתי לומר זה שתחסכו לכם את הצרות האלה, ותוודאו שתמיד יש לכם בבית קמח, אבקת סודה לשתייה (שעולה שקל וחצי ומחזיקה לנצח, להשיג ליד מוצרי האפייה), חמאה, קקאו, ושוקולד מריר. זה אף פעם לא מזיק. אם אתם לא מצליחים למצוא גינס, גם בירה מרפי'ז עובדת במתכון הזה, אבל לא בירה רגילה (קרלסברג, טובורג, ושות'). אם אין לכם בירה כהה – החליפו בכמות זהה של מים רותחים (!). האורחים לא צריכים לדעת על החילוף. אם הם לא מרגישים טעם של גינס אז הבעייה היא בכלל אצלם.

העוגה היא בקערה אחת (הידד!) כך שלא מתלכלכים הרבה כלים. ומעבר לזה, במקום להוציא לכם את העיניים עם מאגר המטרפות שלי:

הכנתי את העוגה עם מזלג, רק כדי להראות לכם שגם חבר'ה בדירה סטודנטיאלית חסרת אמצעים יכולים להכין בלי תירוצים.

שוברים את השוקולד לקוביות בקערה, וחותכים את החמאה גם לקוביות ושמים בקערה. לא משנה גודל הקוביות – לא של החמאה ולא של השוקולד. זה רק כדי שהם יימסו בצורה אחידה ומהירה יותר. השוקולד, אגב, יכול להיות מריר פושטי של עלית, וניסיתי גם עם שוקולד משובח 52% וגם 70%. כולם יוצאים אחלה בחלה.

דוחפים למיקרוגל לדקה וחצי ועוצרים כל 30 שניות כדי לנסות לערבב.

כשרוב החמאה נמסה, והשוקולד מתחיל להיות רך ומבריק – אז אפשר לערבב את הכל לבלילה שוקולדית מבריקה וחלקה.

מוודאים שלא נותרו בשולי הקערה חלקים לא מעורבבים. אם במקרה יש לכם מרית (או "לקקן"), זה הכלי המושלם שאיתו אפשר "לסרק" את השוליים ולוודא שהכל אחיד.

זורקים לקערה גם את השמנת החמוצה, הסוכר, הקקאו, הוניל והמלח (כן!! גם את, אמא. לא… זה לא יוצא מלוח).

מערבבים טוב טוב. כן, אני יודעת שהעוגה הזו דומה קצת לפאדג' השפוייה, אבל זרמו איתי, זה שווה את זה.

כשהבלילה חלקה ואחידה, מוודאים שלא נותרו בשוליים חלקים לא מעורבבים. את זה עושים עם המרית הזו שהזכרנו מקודם. כלי שווה ביותר. חובה לכל אופה חובבן.

מערבבים פנימה את המרכיב לפני האחרון – הסודה לשתייה. מערבבים טוב טוב כדי שזה יתפזר בבלילה היטב.

ואחרון אחרון חביב – הקמח. עד עכשיו ערבבנו כמו משוגעים, אבל מעכשיו צריך להתקמצן עם הערבובים. כי ערבוב יתר של קמח בבלילה יניב עוגה עם מרקם קשה ודחוס ומגעיל.

מערבבים את הקמח היטב, אבל עוצרים רגע לפני שהוא נטמע לחלוטין בבלילה. הנה ככה:

רואים שיש קצת לבן פה ושם? לא להשאיר גושים וחלקים לא מעורבבים כמובן, אבל הימנעו מהדחף לערבב עד שנוצר קרם חלק ומושלם. ככה זה אמור להראות. גס וקצת לא אחיד.

מעבירים את הבלילה לתבנית. לא חובה להשתמש בתבנית עגולה 24 ס"מ מושלמת כמו שלי. אפשר להשתמש בתבנית המלבנית של הטוסטר אובן, אפשר גם להשתמש בתבנית עגולה 26 ס"מ, אפשר בתבנית מרובעת של בראוניז. בכל תבנית שנראה לכם שתכיל את הבלילה (ואת השטיק שיגיע אחריה) בנוחות מירבית. ושהבלילה תגיע לגובה מינימלי של בערך ס"מ וחצי אחרת התבנית גדולה מידי.

ועכשיו, לשטיק שכולנו חיכינו לו. מפזרים מלמעלה חצי כוס סוכר על הבלילה שבתבנית (שימו לב, הסוכר מבצבץ למעלה, בכוונה לא עירבבנו אותו פנימה! שכחתי לעשות את זה בתמונות כי נסחפתי עם הצילומים, אז תדמיינו כאילו יש סוכר על העוגה בתמונה הבאה).

לוקחים בקבוק בירה כהה (גינס או מרפי'ז בלבד), ושופכים את כולו (כמות של כוס וחצי בערך) על העוגה מלמעלה. הבקבוק צריך להיות בטמפרטורת החדר ולא מהמקרר, אחרת הוא יעכב את האפייה.

כן, אתם לא הוזים, זה באמת מה שעושים. שופכים בירה על העוגה. אם אתם רוצים להשקיע, פזרו חופן נדיב של שוקולד צ'יפס על העסק.

אם מצאתם רק פחית ולא בקבוק, אין בעייה, פשוט מדדו בערך כוס וחצי ושפכו פנימה (מרפי'ז מצאתי רק בפחית של חצי ליטר). אם לא הצלחתם להשיג בכלל בירה כהה (לא היה לי אומץ לנסות עם בירות אחרות, ואני ממליצה שגם אתם לא תנסו. חבל על המצרכים), אין בעייה. פשוט שפכו כמות זהה של מים רותחים מהקנקן. כדי לפצות על אובדן הטעם המיוחד של הבירה, פזרו על המים מלמעלה כף גדושה של אבקת קקאו.

לוקחים את יצירת האמנות הזו (נזהרים שלא יישפך) ותוקעים אותה בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות (התנור צריך להגיע כבר לטמפרטורה לפני שהעוגה נכנסת אליו, אחרת זמני האפייה שאני נותנת לכם לא יעבדו, ולא תוכלו להרגע עם ראש שקט).

אופים אותה למשך 22 עד 25 דקות. במהלך האפייה תיווצר שכבה עוגתית שוקולדית שתצוף למעלה, ולמטה יצטבר לו רוטב שוקולד-גינס מבריק ומפתה, שיבעבע גם בשוליים, ולפעמים יופיע בנהרות קטנים בבקעים שבעוגה. הרוטב מסמיך מאוד כשהעוגה מתקררת, אז כשאתם מוציאים אותה, זה ייראה כאילו היא צריכה עוד אפייה, אבל לא. מוציאים את העוגה כשהמרכז שלה יציב ותפוח, ורק השוליים של הרוטב מיטלטלים כשמזיזים את התבנית. אם חלק ממש קטן ממרכז העוגה מיטלטל בקטנה, זה גם בסדר. מצננים את העוגה לפחות 10 דקות לפני שחופרים בה.

כשהעוגה חמה זה ייראה כאילו יש ממש בריכה עמוקה של רוטב שוקולד, אבל הכל יסמיך ויצטמצם כשהעוגה תתקרר, אז אל חשש. אגב, אם לא מספיק מתוק לכם (חלקנו סובלים מתופעה כזו, שדברים לא מספיק מתוקים לנו), אפשר לפדר קצת אבקת סוכר מלמעלה. זה גם יפה.

מגישים את העוגה כשהיא עדיין חמימה, עם הרבה גלידה או קצפת, או – הכי טוב – שמנת חמוצה!! מעדן.

לרוטב שבתחתית התבנית עדיין יש טעם של גינס, אבל הוא עדין ומתקתק ומשתלב מעולה עם העוגה עצמה.

העוגה הכי טעימה בשעה שאחרי היציאה מהתנור, כשהיא עדיין חמימה. ביום שאחרי היא עדיין אכילה, אבל יש לה קצת טעמי לוואי של בירה.

ורק כדי להוכיח לכם שאני מלכת סט. פטריק הרשמית, הנה גזיר מ"ידיעות אחרונות" משנת 2005, שמוכיח לי מחדש כל שנה למה עדיף לי להתרחק מבירה (אני הימנית. אין לי מושג מי הבחורה השנייה).

פינת התכל'ס
ממיסים במיקרוגל בקערה 100 גר' שוקולד מריר שבור לקוביות יחד עם 100 גר' חמאה חתוכה לקוביות. מחממים לדקה וחצי ועוצרים כל חצי דקה ומנסים לערבב. עוצרים את החימום ברגע שאפשר לערבב את העסק לקרם חלק ומבריק. מוסיפים פנימה גביע שמנת חמוצה, יחד עם חצי כוס סוכר, כפית תמצית וניל, חצי כפית מלח, כף גדושה של קקאו, ומערבבים היטב לבלילה חלקה. כן, אין פה ביצים! מוסיפים חצי כפית סודה לשתייה ומערבבים היטב. מוסיפים כוס וחצי קמח ומערבבים רק עד שהקמח כמעט נטמע (היזהרו מערבוב יתר). מעבירים את הבלילה לתבנית, משטחים, ומפזרים מלמעלה עוד חצי כוס סוכר. שופכים מלמעלה כוס וחצי של בירה כהה (בקבוק אחד – גינס או מרפי'ז – לא בירה רגילה! אם אין בירה, מחליפים במים רותחים ומפזרים עליהם עוד כף גדושה של קקאו). אופים ל22 עד 25 דקות על 180 מעלות, או עד שהעוגה תפוחה ויציבה, וצפה ברוטב שוקולד מבעבע. מצננים 10 דקות ומגישים חם, עם קצפת או גלידה או שמנת חמוצה.

• 10 פרוסות לחם יבשות (אפשר להחליף בכל לחם או מאפה אחר, פשפשו בפריזר ותראו מה יש)
• לקרם שקדים:
• 100 גר' חמאה
• חצי כוס סוכר
• קורט נדיב מלח (כן!)
• 1 ביצה
• 100 גר' שקדים טחונים
• חצי כפית תמצית וניל

• לסירופ שקדים:
• 1 כוס סוכר
• 1 כוס מי ברז
• חצי כפית תמצית שקדים (להשיג בגרושים בסופר ליד מוצרי האפייה. ואם אין, לא ייפול העולם. אבל עדיין מומלץ להשיג)
• לקישוט: חופן שקדים פרוסים

• -

• -

אז כמו שכבר אמרתי, למי שלא הקשיב, בוסטוק מכינים הקונדיטורים הצרפתיים עם כל הקרואסונים שנשארו להם מאתמול. מה זה אומר "עושים"? פורסים באמצע, מברישים סירופ שקדים, מורחים בקרם שקדים (שגם ככה נשאר להם ספייר מהמלית של הטארטים), וזורקים לתנור. אתם מבינים כבר לאן אני חותרת, נכון?! כן, חברים, המורכבות הקולינרית של העסק משולה בעיני להכנת פיצה-טוסט עם קטשופ וצהובה. וזה כבר עשיתם פעם או פעמיים בחיים שלכם. כן, טוב, צריך גם להכין קרם שקדים, אבל אם זה לא היה קלי קלות לא הייתי כותבת על זה, נכון?

לא צריך לעבוד בקונדיטוריה כדי להנות מהגאונות הזו בבית, וממש לא חייבים להכין את זה רק מקרואסון. את קרם השקדים מכינים תוך שתי דקות בקערה אחת, בערבוב זריז עם מזלג, וכל מה שצריך זה כמה מרכיבים פשוטים וקלים להשגה. המרכיב היחיד שהוא קצת אקזוטי נכנס בסירופ: תמצית שקדים, שאפשר להשיג בקלות ובזול בכל סופר, ונגיע אליה בהמשך.

אז מה יקרה אם פרוסת לחם יבש תעבור את אותו הטיפול שעובר הקרואסון הנ"ל? היא תקבל שדרוג לסוג של קרואסון שקדים. רכה, חמאתית ונימוחה במרכזה, ופריכה ומרציפנית בקצוות השרופים שלה. מעדן!!!!!!

אז מה עוד עובד בשיטת הבוסטוק-ובניו-על-האש? הרבה דברים:

לחם שאור, לחם אחיד רגיל פשוט, לחם דגנים מפונפן, לחם מקמח מלא, לחם של סופר, לחם של מאפייה, לחם קל, לחם כבד, חלה מתוקה, כעך (פרעצל), בריוש, קרואסון גדול, קרואסונים קטנים, עוגות שמרים מכל הסוגים (אישיות, או גדולות שאותן צריך לפרוס לפרוסות), בגאט, לחמניות מכל סוג, פיתות (קפואת או לא). תהיו יצירתיים. אם היה בזה שמרים פעם, זה יעבוד. מה לא עובד? פרוסות עוגה רגילה, נניח. הן רכות מידי ותתפרקנה מיידית ברגע שנבריש עליהן סירופ.

אז קדימה לעבודה. שימו לב לעקרון חשוב לפני שמתחילים:
- אם הלחם שלכם עבה מאוד, מומלץ לפרוס אותו לפרוסות בעובי לא יותר מסנטימטר-שניים.
בגאט, לדוגמה, הוא עבה מידי ולא יוצא טעים וקרואסוני אם לא פורסים אותו לפרוסות. כנ"ל לגבי הבריוש – לפרוס! קרואסון – לחצות באמצע לשניים! זהו, הבנתם את הפרינציפ.

מכינים סירופ שקדים:
שמים בסיר כוס אחת של סוכר לבן, יחד עם כוס אחת של מים ומערבבים. מבשלים על אש גבוהה עד שרותח, וממשיכים לבשל ככה שתי דקות שלמות עד שהסירופ טיפטיפונת מסמיך. מכבים את האש ומוסיפים פנימה חצי כפית של תמצית שקדים (לא חייבת להיות מאיכות טובה, מוצאים את התמציות האלה בסופר ליד תמציות הוניל ומוצרי האפייה, הן עולות גרושים ומחזיקות לנצח. תזהו את התמצית השקדים לפי הצבע הצהוב הזרחני שלה. שימו לב לא לקנות צבע מאכל בטעות. אם חס וחלילה לא הצלחתם להשיג, הכינו את הסירופ בלעדיה. יצא פחות מיוחד אבל עדיין טעים). למה שמים את התמצית רק בסוף? כדי שהטעם שלה לא יתנדף עם החימום.

אוקיי אז עכשיו יש סירופ. כמעט סיימנו.

מכינים קרם שקדים:

לוקחים 100 גר' חמאה מהמקרר. למתכון צריך חמאה רכה ואני תמיד שוכחת לרכך אותה בטמפ' החדר מבעוד מועד, ולכן אני כוללת הוראות ריכוך לכל מי שמפוזר כמוני. את החמאה לא חותכים לקוביות אלא משאירים שלמה. שמים אותה בקערית שאפשר להכניס למיקרוגל (לא ממתכת), ומחממים 10 שניות בלבד. מוציאים את החמאה והופכים אותה לצד השני. מחממים עוד 10 שניות. הופכים עוד פעם לצד השלישי ומחממים 10 שניות. בודקים עם האצבע אם החמאה רכה (כשלוחצים עליה נשארת גומה), או שמנסים למעוך עם מזלג (כמו בתמונה), ואם לא נמעך בקלות, מחממים עוד במיקרוגל, אבל מעכשיו בפולסים של 5 שניות בלבד. כי החמאה נמסה בצ'יק, וזה דופק את המרקם של הקרם. בגלל זה גם לא חתכנו אותה לקוביות, אחרת היא הייתה נמסה ממש מהר בלי שיהיה לה צ'אנס להתרכך.

אז יש לנו חמאה רכה. מערבבים אותה טוב טוב עם מזלג עד שהיא קרמית כמעט כמו גבינה לבנה.

מוסיפים את הסוכר יחד עם קורט נדיב של מלח (כן, כן, כבר דיברנו על זה בעבר) ומערבבים שוב טוב טוב מהר עד שהתערובת אחידה וקצת אוורירית.

מוסיפים ביצה ותמצית וניל ומערבבים.

זה ייראה כאילו זה מתפרק קצת, אבל תמשיכו לערבב ובסוף זה ויתאחד כמו בובה. לא לדאוג.

מוסיפים שקדים טחונים. את השקדים האלה (המכונים לפעמים גם קמח שקדים, מרוב שהם טחונים דק) קונים בסופר באריזות מוכנות של 100 גר', להשיג באיזור האפייה, או במדפים הקטנים שמעל הירקות. החבילות האלה מדודות לכם מראש כך שלא רק שלא צריך משקל, אפילו לא צריך ללכלך כוס בשביל זה. אם בכל זאת אתם מתעקשים, או שכבר קניתם בתפזורת, מדדו לכם כוס אחת של שקדים טחונים.

שימו לב הכוונה היא לשקדים טחונים דק ולא לשקדים גרוסים, שהם יותר כמו פירורים כאלה ולא אבקה כמו שאנחנו צריכים. מערבבים טוב טוב.

מוסיפים גם קמח. מותר עדיין, כי עוד לא ניקיתם את הבית מחמץ הרי. בגלל זה יש לכם הר של פיתות בפריזר, לא?? כי יש לכם מבט אשם על הפרצוף.

מערבבים טוב טוב, וזהו -  הקרם מוכן!

אם אתם משתמשים בפרוסות לחם (כמה שיותר ישן ויבשושי יותר טוב!! לחם טרי יהפוך לדייסה כשתמרחו עליו את הסירופ), הן מוכנות לפעולה. אם אתם משתמשים בעוגת שמרים קפואה, הפשירו אותה לילה אחד במקרר לפני השימוש ורק אז פרסו לפרוסות של סנטימטר-שניים. אני ממליצה לקלות את הפרוסות קצת בתנור עד שהן פריכות וקצת יבשות. כנ"ל אם לא הצלחתם למצוא לחם או חלה ישנה – אפשר לקחת פרוסות טריות ולקלות כמו טוסט לפני השימוש. אם משתמשים בפיתה מנסרים אותה במרכז כדי להפריד אותה לשני עיגולים שווים (אחרת היא תהיה עבה מידי).

מברישים בערך 2 כפות סירופ שקדים על כל פרוסה. אם היא ממש עבה, שמים יותר מ-2 כפות. אם היא ממש דקה, שמים קצת פחות. לא חייבים מברשת כמו שלי. אפשר להבריש גם עם כף.

מורחים כף גדושה של קרם שקדים על כל פרוסה שמרוחה בסירופ. אפשר לעשות את זה עם סכין או עם כף. מורחים את זה בערך כאילו אתם מורחים נוטלה, ופחות או יותר באותו עובי.

קישוט אופציונלי: חופן של שקדים פרוסים (אפשר גם לקצוץ שקדים טבעיים, או כל אגוז אחר שאתם אוהבים תכל'ס) מלמעלה.

אופים את הבוסטוקים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות למשך כ-12 עד 15 דקות, או עד שהקצוות שחומים, וקרם השקדים מתנפח וקצת משחים גם הוא. היזהרו לא לשרוף את העסק. אפשר להגיש חם, פושר, או אפילו קר. הבוסטוק טעים מאוד גם ביום שלמחרת. תראו איזה מרקם יש לו כשבוצעים ממנו חתיכה:

אני אומרת לכם – בול כמו קרואסון שקדים. מי היה מאמין שמדובר בפיתה ישנה עם כווית קור מהפריזר.

נשאר קרם שקדים ספייר? שמרו במקרר מכוסה היטב עד שבוע, או הקפיאו עד חודשיים-שלושה. זה הולך מעולה בתור מלית לטארט.
נשארו זנבות של לחם או פיתות? תכינו את פודינג הלחם השוקולדי השווה של נטלי (הוא באמת שווה, טעמתי!!).

רוצים קומפוט תותים יפה כמו בתמונה שלמעלה?
חותכים חופן נאה של תותים לקוביות ומערבבים עם קצת סוכר וקצת מיץ לימון. נותנים לזה לשבת רבע שעה כדי להפריש מיצים. מניחים על כל בוסטוק כף גדושה של תותים חתוכים ועסיסיים. מעדן!

פינת התכל'ס
מרתיחים כוס סוכר עם כוס מי ברז בסיר גדול, ומבשלים ברתיחה שתי דקות. מערבבים פנימה חצי כפית תמצית שקדים ומסירים מהאש. מרככים 100 גר' חמאה במיקרוגל בפולסים של 10 שניות כשבין פולס לפולס הופכים צד לחמאה ועוצרים ברגע שאפשר לעשות בה גומה עם האצבע (נזהרים לא להמיס!!). מוסיפים פנימה חצי כוס סוכר יחד עם קורט נדיב מלח ומערבבים היטב עם מזלג עד שנוצרת תערובת אחידה ואוורירית. מוסיפים חצי כפית תמצית וניל, ביצה אחת, ומערבבים היטב לתערובת אחידה. מוסיפים 100 גר' שקדים וכף אחת של קמח ומערבבים לתערובת אחידה. מכינים 10 פרוסות לחם ישנות (או כל מאפה אחר שרוצים, ראו פירוט למעלה) ומברישים כל אחת בנדיבות בסירופ השקדים. מורחים על כל פרוסה כף גדושה של קרם שקדים, ואם רוצים, מפזרים שקדים פרוסים או קצוצים מלמעלה. אופים על 180 מעלות למשך 12 עד 15 דק', או עד שפריך בקצוות ותפוח ושחום במרכז.

• 1 חבילה גדולה מרשמלו לבן (לא בטעמים) – 180 גרם
• 3 שקיות שמנת מתוקה 30% ומעלה (סה"כ 750 מ"ל)
• 1 כפית תמצית וניל או מקל

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

ניחשתם נכון. כל הטררם הזה התחיל עם ערימה של חבילות מרשמלו שנשארו מל"ג בעומר. נזכרתי בטריק גאוני שראיתי בווידאו פעם, על שימוש במרשמלו לייצוב קצפת, ואז המוח התחיל לעבוד שעות נוספות: למה רק מרשמלו אחד ולא הרבה? חיש קל, היפ הופ, הושלכו לקערה מרשמלואים בצירוף מזיגה נדיבה של שמנת מתוקה ונזרקו למיקרוגל לבילוי זריז. התקבל סוג של גנאש מרשמלו. הוספתי גרגרי וניל, מזגתי לכוסות שלחתי למקרר והתפללתי. ואז המשיך המוח לעבוד: "איזו תגלית מסעירה, מאיה! אם זה יעבוד, זה יעורר סערה בעולם הקולינריה! מה אי אפשר להכין מזה?! מוס סלמון עם מרשמלו! בוואריה ממרשמלו! עוגת מוס ממרשמלו! אין סוף לחדווה ולששון!". הפנה קוטה יצאה מעולה, חלקלקה, עשירה וקרמית. אף אחד שטעם (למעט אחד חד אבחנה) לא הצליח להבחין בזיוף המוצלח.

אחרי שקיבלתי את אישורם של כמה פודיז רציניים, החלטתי שזהו, הגיע הזמן לחשוף את זה לאוויר העולם. ולפני שתתחילו לראות מתכוני פטנט עם מרשמלו מבצבצים בבכל מקום, תזכרו איפה ראיתם את זה קודם.

מעצב שופרסל יקר: מה לעזאזל עבר לך בראש כששמת את הצילום הזה על האריזה? just saying. למרות העצם הפאלי על האריזה, אני הכי ממליצה על המרשמלו של שופרסל כי הוא הכי לבן, והכי זול (5.5 שקלים בשופרסל דיל/ביג).

רק שלושה מרכיבים פשוטים – אז שיהיו טובים. מה זה מרשמלו מאיכות טובה? אחד אורגני כזה שגדל בפרדס גלילי ללא ריסוס ובהדברה טבעית, ונקטף מהעץ (בסבלנות ואהבה) בבוקר ההכנה? לא ממש. אבל עדיף שזה יהיה מרשמלו לבן ולא ורוד או צהוב, או בטעמים זוהרים של בננה ושאר פיכסות. קיצור הדרך הערמומי עובד רק אם התוצאה תישאר לבנה ואצילית כמו במקור, בלי צבעים מוזרים, ובלי טעמי לוואי של תוספים מלאכותיים. אל דאגה, את הטעם "המרשמלואי" הבסיסי השמנת מסתירה היטב. אבל אם הוסיפו לו תמציות טעם אקזוטיות, עדיף לוותר. על כאלה דברים אני לא לוקחת אחריות כאן.

בדקתי, ורוב חבילות המרשמלו בארץ הן בדיוק 180 גר'. למזלנו, הכמות הזו מספיקה בדיוק כדי לייצב 3 כוסות של שמנת מתוקה לכדי שלמות פנה-קוטאית רכה וקרמית למהדרין.

רוצים גרגרי וניל שחורים יפים? לכו על מקל וניל. אין מקל? השתמשו בתמצית וניל פשוטה, יוצא גם טעים מאוד (בדוק). את מקלות הוניל שלי קניתי לפי משקל לפני 4 שנים בחנות מעולה ב-ebay, וכשרציתי לחדש את המלאי עכשיו הם לא הסכימו לשלוח לי לישראל. בעל החנות כתב לי באימייל שאחת מכל שלוש חבילות שהוא שולח הולכת כאן לאיבוד, והם הפסיקו למכור לישראל. לשם השוואה, כתב ברוס, בעל החנות, במדינה עם הסטטיסטיקה הכי קרובה לכך הולכת לאיבוד חבילה אחת מתוך 50. לתשומת ליבך, מנכ"ל דואר ישראל. אני בינתיים חיה על האספקה הדלה שנותרה לי, ומקווה לנס משמיים שיפיל עלי קילו של מקלות חדשים מתישהו.

שמים בקערה חסינת חום (כזו שאפשר לדחוף למיקרוגל, יענו, לא ממתכת) את כל המרשמלו (לא צריך להפריד אותם אם הם נדבקים אחד לשני), ושופכים מעליו את כל השמנת המתוקה – 3 קרטוניות של 250 מ"ל כל אחת, או סה"כ 750 מ"ל. אם אין לכם מיקרוגל – שימו את כל המרכיבים בסיר במקום בקערה ופשוט בשלו את זה על אש קטנה עד שהכל מתמוסס, תוך כדי טריפה.

לא, זה לא מתכון דל שומן. אבל יש שתי הצעות לצמצום כמות הקלוריות בסוף הפוסט, אם אתם בקטע.

לוקחים את הקערה עם השמנת והמרשמלו ככה כמו שהיא (אין צורך לערבב, ועוד לא מוסיפים את הוניל עדיין) ודוחפים למיקרוגל ל-2 דקות על עוצמה מקסימלית. כאמור, אם אין מיקרוגל או שלא מתחשק, אפשר לחמם את הכל ביחד בסיר בינוני על אש קטנה ולטרוף מידי פעם, עד שמתמוסס.

השמנת תתחמם והמרשמלו יתרכך וקצת יתנפח. מוציאים ומערבבים טוב טוב כדי שהמרשמלו יתחיל להתמוסס אל תוך השמנת.

מערבבים דקה אחת שלמה, וממש מועכים את המרשמלואים עם המטרפה כדי לשבור אותם ולמוסס אותם. אפשר לעשות את הפעולה הזו גם עם מזלג או כף עץ, אבל זה ייקח יותר זמן. מטרפה היא הכלי הכי יעיל לביצוע המשימה.

אחרי שהמרשמלואים התמוססו טוב אבל לא התפרקו לגמרי, מחזירים למיקרוגל לעוד דקה של בישול. מוציאים ומערבבים שוב, עד שכל המרשמלו מתמוסס ונוצרת בלילה חלקה, צחורה, בלי גושים קטנים של מרשמלו, ועם קצת קצף למעלה. שימו לב לא לחמם את המרשמלו מעבר לדרוש כדי למוסס את הגושים, כי חימום יתר הורס ג'לטין.

אם אתם רואים גושים קטנים של מרשמלו שעדיין צפים אתם חייבים למוסס אותם היטב, כדי שלא יישאר כל זכר לקיצור הערמומי שלכם. תזכרו – מבחינת כולם זוהי פנה-קוטה תקנית לחלוטין, ואסור שאפילו יחשדו שמישהו זייף פה משהו.

אחרי בערך 3 דקות של ערבוב וסיכול ממוקד של גושי מרשמלו, קיבלנו סוג של גנאש מרשמלו. שהוא טעים מאוד בפני עצמו (תנסו לא לשתות אותו סתם ככה, כי לא תוכלו להפסיק). כל מה שנותר לעשות זה להוסיף פנימה את הוניל ולחלק אותו בין כוסות (אם השתמשתם במקל וניל, מומלץ להגיש בכוסות שקופות, כדי שיראו את הנקודות היפות).

שווה מאוד להשקיע במקל וניל אמיתי כאן (מחירו, כאמור, 10 שקלים בחנויות מתמחות, אם אין לכם סרסור ווירטואלי). שימו לב שהמקל שאתם קונים גמיש, מבריק ועסיסי, אחרת זה אומר שהוא ישן.

להוצאת הגרגרים פשוט חוצים את המקל לשניים עם סכין קטנה חדה ושפיצית, ומכל חצי "מסיעים" את הסכין לרוחב הבפנוכו שלו, כדי לגרד החוצה את כל הזהב השחור הזה.

אם רוצים, אפשר להוסיף בנוסף לגרגרי הוניל גם את מקל הוניל עצמו לתערובת השמנת והמרשמלו, ולתת להם להצטנן ביחד על השיש, כדי להוציא עוד יותר טעמים מתרמיל הוניל (גם בתרמיל עצמו יש המון טעם, לא רק בגרגרים).

אל דאגה, התערובת יכולה לשבת לפחות שעתיים בטמפ' החדר לפני שהיא מתחילה להסמיך. רוב ההתייצבות נעשית רק במקרר.

כמות המנות כאן תלויה בגודל המנות. אם תשתמשו בכוסות חמודות וקטנות, זה יכול להספיק גם ל-8 מנות ואפילו יותר. אם רוצים מנות יפות וגדולות, זה יספיק לבערך חמש.

אם רוצים למזוג לתוך הכוסות בלי לעשות הרבה בלגאן מסביב, אני ממליצה ללכלך עוד כלי עם פיית מזיגה (נניח קנקן), או להשתמש במצקת או כוס מדידה עם ידית כדי להעביר כמויות מדודות של הבלילה בלי שיישפך יותר מידי בצדדים.

תוקעים את הכוסות עם הבלילה במקרר למשך 4 שעות לפחות, כדי שהפנה קוטה תתקרר ותתייצב היטב. אם הפנה-קוטה לא מספיק יציבה, יש לה מרקם של מעדן חלב – ראו הוזהרתם. תנו לה את הזמן והכבוד שלה, כדי שתקבלו מעדן מלכותי כמו שמגיע לכם.

אם אין לכם זמן לחכות, בין 30 ל-60 דקות בפריזר גם מספיקים כדי לייצב את הפנה-קוטה, תלוי כמה הכלי שלכם רחב וכמה הרבה מזגתם לתוכו. רק אל תשכחו אותה בפריזר ליותר מזה, כי היא תקפא (אפשר להפשיר אותה במקרר ללא נזק). מגישים את הפנה קוטה קרה קרה ישירות מהמקרר, כי אם ממש חם בחוץ, היא עלולה להתרכך בטמפ' החדר ולהפוך לכמעט נוזלית (במקרר היא תתקשה שוב). הפנה קוטה מחזיקה היטב במקרר למשך שבוע. אם תכסו אותה טוב, היא יכולה גם להחזיק יותר.

גרסה קלילה ומוסית יותר
רוצים למתוח את הכמויות כדי שהקינוח יספיק ליותר מנות מאותם מינונים בדיוק? ממיסים את המרשמלו במיקרוגל רק עם שקית אחת של שמנת מתוקה (במקום שלוש). בוחשים את התערובת כרגיל עד שהיא חלקה לגמרי ומניחים לה להצטנן לטמפ' החדר (אל דאגה, היא לא תתקשה עדיין). כשהתערובת סיימה להצטנן, מקציפים את שתי השקיות הנותרות של השמנת המתוקה לקצפת יציבה יחד עם הוניל (שימו לב, שמנת מתוקה מקציפה מהר יותר אם היא ממש קרה. אז אתם יכולים לתקוע אותה בפריזר ל-10 דקות וזה יעזור. לא מעבר, כי היא קופאת בטיל). כשהקצפת מוכנה, מזרזפים את תערובת המרשמלו הפושרת פנימה לקערה וממשיכים להקציף ל-30 שניות עד שהכל מתאחד למוס יציב ואיתן. שלא תעיזו לזרזף פנימה תערובת מרשמלו חמה או אפילו חמימה, כי זה יגרום לכל הקצפת היפה שלכם לקרוס. מחלקים את המוס בין הכוסות ומצננים לכמה שעות. המרקם מתקבל הרבה פחות קרמי מהפנה קוטה והרבה יותר דומה למוס. היתרון הוא שעכשיו זה יספיק ל-10 עד 12 מנות, כי יש לנו הרבה יותר נפח בתערובת, וכל מנה כוללת פחות קלוריות כי יש בה יותר נפח בפחות משקל (למה? כי מאותם מרכיבים בדיוק קיבלנו פי שתיים מנות, ובכל מנה של מוס יש פחות קלוריות מאשר מנה של פנה קוטה דחוסה וקרמית).

רוצים לחסוך בשומן וקלוריות?

החליפו שליש מהשמנת המתוקה (כוס אחת) בחלב רגיל. זה תקף גם לגרסה המוסית וגם לפנה-קוטה הרגילה. התוצאה טיפה פחות עשירה, אבל עדיין טעימה ומשכנעת לגמרי. שלא תעיזו להכין רק מחלב, כי יוצא מרקם של דני וניל (ניסיתי, אלא מה?).

בגלגול הראשון של המתכון הזה הוספתי פנימה גם שמנת חמוצה (ניסיתי להגיע לתוצאה אחרת לגמרי – בכלל לא פנה קוטה. לא, אתם לא רשאים לדעת מה), והתקבל מרקם מוס-גבינתי שכזה. אני שומרת לעצמי את הזכות להמשיך עם הניסיונות וכשאגיע למשהו טוב, אדווח.

גיוונים – כי למה להשאיר משהו פשוט וקל?

רוצים פנה קוטה קפוצ'ינו? הוסיפו 2 כפות גדושות שטוחות של אבקת קפה נמס (נניח טסטר'ז צ'ויס) לתוך תערובת השמנת החמה וטרפו היטב כדי שהקפה יתמוסס. חלקו למנות. אם הקפה לא מתמוסס כמו שצריך, חממו את התערובת קצת במיקרוגל. בבקשה אל תשאירו גושים של אבקת קפה בפנים, זה לא טעים. מגישים עם קצפת מלמעלה ופידור קל של קקאו.
רוצים פנה קוטה לוונדר? הוסיפו 2 כפות גדושות של פרחי לוונדר מיובשים לתערובת השמנת החמה וטרפו היטב. תנו לתערובת לשבת כחצי שעה בטמפ' החדר לספיגת טעמים. סננו החוצה את פרחי הלוונדר וחלקו למנות.
רוצים הגשה משודרגת? חתכו נקטרינה בשלה ויפה לקוביות קטנות והגישו למעלה (אין צורך בסוכר או לימון, הנקטרינה העסיסית מושלמת עם הפנה קוטה כמו שהיא). אפשר גם לקצוץ נענע ולערבב עם הנקטרינה.

פינת התכל'ס
מניחים בקערה שקית גדולה מרשמלו (180 גר') יחד עם 3 שקיות שמנת מתוקה (סה"כ 750 מ"ל). מחממים 2 דקות במיקרוגל. אם לא רוצים מיקרוגל, אפשר להמיס את הכל ביחד בסיר על אש קטנה. מערבבים עד שהמרשמלו מתמוסס לחלוטין ואין גושים. אם צריך, מחממים עוד דקה במיקרוגל. נזהרים מחימום יתר, שיהרוס את הג'לטין. מוסיפים 1 כפית תמצית וניל (או גרגרים ממקל וניל אחד). מחלקים בין כוסות אישיות ומצננים לפחות 4 שעות לייצוב. מגישים ישירות מהמקרר.

עוד דברים טעימים לשבועות:
לביבות גבינה מעולות.
עוגת גבינה בצק עוגיות – מפילה כל אחד, באחריות. אפילו קרין גורן השתכנעה.
טארט גבינה ותותים בזיגוג יין, חגיגי ומפואר.
קיש ארבעת הבצלים – או רק שלושה? אל תתקטננו…
עוגת גבינה של טלי – הכי קלה, הכי זריזה, הכי טובה, נקודה.
ריקוטה ביתית – זול יותר וטעים יותר מריקוטה קנויה.
גבינת שמנת ביתית – כנ"ל. מעולה גם לעוגת גבינה, וזולה יותר מנפוליאון.
קאפקייקס שוקולד גבינה – סביר להניח שיש לכם כבר את כל המרכיבים.

• לבצק:
• כוס וחצי קמח
• 100 גר' חמאה קרה
• חצי כפית מלח
• 1 כפית סוכר
• לקרמל:
• 1 כוס סוכר
• 2 כפות מי ברז
• חצי כפית מלח

• לפרי:
• 13-15 משמשים קשים וחמוצים – בערך חצי קילו
• 2 כפות סוכר
• 1 כפית תמצית וניל
• קליפה מגוררת דק מלימון אחד (לא חובה)
• 1-2 כפיות מיץ לימון (רק אם המשמשים רכים)

בשביל טארט טאטן מושלם צריך בעיקר משמשים (או תפוחים), וכמה מוצרי מזווה פשוטים:

כולם מרכיבים ביחד את שלושת חלקיו של הטארט:
1. פלחים של פרי כלשהו (נניח, משמש בשרני וטעים! או תפוח ירוק מזן גרנד סמית')
2. בצק פריך – כבר דיברנו עליו בעבר (לא רוצים לטרוח? הכינו עם בצק עלים קנוי)
3. קרמל – קונספט חדש בשבילכם

מומלץ מאוד להשתמש במשמשי בוסר – ז"א משמשים קשים יחסית וחמוצים יחסית. הם אלה שיעברו את האפייה הכי טוב וישארו יציבים בלי להפוך לקוואטצ', וככה גם הטארט לא יצא מתוק מידי, כי החמיצות של המשמשים תתן קונטרה לקרמל. בשביל למלא תבנית עגולה בקוטר 24 ס"מ, או תבנית מרובעת של טוסטר אובן, צריך בערך 13-15 משמשים. אם התבנית גדולה יותר, צריך יותר (תקנו בערך 22 ליתר בטחון, מקסימום תנשנשו את השאר).

מי שלוקח את עצמו ממש ברצינות אופה את הטארט באותה התבנית שבה הוא מכין את הקרמל, ופשוט מסדר מעליו את הפרי ומניח את הבצק. מבחינתי זו דרך מצויינת לחסוך בכלים מלוכלכים, אבל לא לכולם יש מחבתות שאפשר להכניס לתנור (ולא, מוישה, המחבת קקמייקה הזו ב-9.90 שאתה מכין בה חביתה לא יכולה להכנס לתנור), ולכן במתכון כאן אפיתי את הטארט בתבנית רגילה של עוגה.

ברגע שהקרמל מוכן ההרכבה מאוד מהירה ואפשר יהיה לשגר לתנור מיידית, ולכן את הבצק והפרי נכין קודם.

נתחיל עם הבצק. כל מי שקורא בבלוג הזה יותר מיומיים וחצי כבר יודע להכין בצק פריך, אבל נחזור על הצעדים הפשוטים שוב. ובגלל שאנחנו כבר בשוונג של לרדת אל העם, נכין את הבצק ידנית.

אחד העקרונות החשובים ביותר בבצק פריך הוא לעבוד עם חמאה קרה מאוד, ולא לעבד את הבצק יותר מידי כדי לא להפוך אותו לקוואטצ'. ולכן יש לנו קונץ: לא רק שנשתמש בחמאה קרה, נחתוך אותה מראש לקוביות קטנות וניתן לה זץ בפריזר כדי שיהיה לנו יותר קל ויותר מהיר לעבוד עם הידיים (אפשר להניח את הקוביות בפריזר על נייר העטיפה של החמאה). אם יש לכם פוד פרוססור הקפאת הקוביות אופציונלית כי הידיים שלכם לא מחממות את החמאה תוך כדי עבודה. הפוד מקצר את התהליך מאוד, אבל יש יותר כלים לשטוף. אם רוצים ממש להשקיע, אפשר להקפיא גם את הקערה והקמח, ואז בכלל יהיה קלי קלות.

מכינים בצד חצי כוס מים קרים קרים (אפשר עם קרח, אבל מודדים לפני ששמים את הקרח).

מערבבים בקערה את הקמח יחד עם המלח והסוכר. כן, יש יחסית הרבה מלח ויחסית מעט סוכר, זה בכוונה וזה בסדר. הטארט מאוד מתוק והבצק נותן לו קונטרה. זה כל השוס של הקינוח הזה.

שמים בקערה את קוביות החמאה הקפואות ומטלטלים אותה ככה שיצופו בקמח.

עובדים במהירות עם הידיים ומשפשפים את קוביות החמאה יחד עם הקמח בין האצבעות עד שהן מתמוללות והופכות לגושישים קטנטנים. מידי פעם מערבבים את כל תערובת הקמח וחוזרים לשפשף בין האצבעות.

ממשיכים בתהליך עד שרוב קוביות החמאה נעלמות, ונוצרת תערובת פירורית רק עם גושים קטנים של חמאה פה ושם.

הסימן לכך שהחמאה פוזרה כהלכה היא כשחופנים את תערובת הקמח הפירורית בתוך האגרוף והיא נשארת דבוקה כגוש.

ועכשיו לשלב הטריקי – אנחנו רוצים להפוך את הבצק הפירורי הזה למשהו שאפשר לרדד לעיגול יפה. אז בואו נוסיף את המים. 99% שתצטרכו את כל חצי כוס המים, אבל תתחילו עם חצי כמות קודם. מזרזפים חצי מהמים הקרים מעל הבצק (זהירות שלא יפול פנימה קרח!!) ומערבבים עם מזלג כדי לפזר את המים בבצק וליצור גושים גסים. בשום פנים ואופן לא לשים את הבצק עם הידיים, או מערבבים הרבה מידי כדי שיווצר גוש אחיד של בצק. מגיעים רק למצב של גושים גסים ולא מעבר. הנה ככה:

אם הבצק פירורי ויבש מידי (בדרך כלל נשארים הרבה פירורים למטה), מוסיפים את שאר המים ומערבבים עם המזלג עד שמגיעים למצב של גושים גסים. אם עושים את זה בפוד פרוססור זה בול אותו דבר. מפסיקים את העיבוד ברגע שמתחילים להיות גושים גסים, אבל אסור לעבד עד שנותר גוש בצק!! אם עשיתם את זה הבצק גמור, והדבר היחיד שיציל אותו זו מנוחה ארוכה מאוד במקרר (אחרת כשהוא נאפה הוא נהיה קשה ומגעיל, ולא פריך ומתפורר).

ועתה, לטריק הרומני שכולכם כבר מכירים ומוקירים, כי אני הרי לא הולכת ללכלך (או לנקות) את השיש שלי בשביל המתכון הזה.

לוקחים שקית ניילון של סופר (נקייה!!!) ופורשים אותה על השיש כשהצד שלמעלה הוא בלי כיתוב (זה משאיר צבע על הבצק). שופכים את כל הפירורים והגושים של הבצק למרכז של השקית, ומקפלים מעליה את השוליים בכל הצדדים. את הקערה של הבצק שומרים בצד, כי תכף נשתמש בה שוב.

מועכים את הבצק לצורה של פיתה עגולה ושטוחה ונעזרים בשולי השקית כדי לא לגעת בבצק. נעזרים במשקל הגוף וממש נשענים על הבצק כדי לאחד אותו.

אם צריך, מקפלים אותו לתוך עצמו ומועכים שוב, כדי ליצור ממש גוש שטוח ואחיד של בצק, שלא מתפורר כשלוחצים עליו. זו לא לישה של ממש, אלא רק איחוד של הבצק למיקשה אחת, אחרת הוא יתפורר כשננסה לרדד אותו.

בשלב זה רוב השפים והקונדיטורים המדופלמים יגידו לכם: "נו נו נו לכם!! בצק פריך יש לצנן במקרר לפחות 45 דקות לפני שמרדדים!". ועל זה אני אומרת: פחחח. לא מזמן הגעתי לסדנת אפייה אצל קונדיטור מאוד מפורסם, שהדגים לנו הכנה של טארט טאטן ולא הפסיק לדקלם לנו כל מיני הוראות קשוחות שלימדו אותו בצרפת על צינון בצק פריך ורידודו. השף החביב עמד בגבורה בכל השאלות החופרות ששאלתי אותו – נניח, למה הוא לא מצנן את הבצק אחרי הרידוד, כי נורא קשה לרדד בצק קר וקשה (התשובה: ככה). או למה הוא מוסיף עוד חפיסה שלמה של חמאה לקרמל אם אפשר להסתפק ב-20 או 30 גרם (התשובה: תכל'ס אפשר, רק הוא לא חשב על זה). בסופו של דבר הבצק שלו יצא יבש ומתפורר כמו עוגיית עבדי, וזה רק הוכיח לי שכל העקרונות הצרפתיים האלה שווים לתחת. אם אני, שלמדתי לאפות לבד מהאינטרנט, מצליחה להכין בצק פריך יותר טוב ממיסטר שף קונדיטור אז להרבה אנשים יש תקווה.

אז איפה היינו? אה, כן, לא צריך לקרר את הבצק לפני שמרדדים. כי הוא סתם נהיה קשיח וזה יעשה לכם חיים קשים. את הצינון, שהוא כן חשוב למרקם הפריך של הבצק, נעשה אחרי שהבצק יהיה כבר עיגול מרודד ויפה, ואנחנו כבר נהיה עסוקים בדברים אחרים כמו קרמל וכאלה.

אז פותחים את השוליים של השקית בחזרה החוצה ושמים על עיגול הבצק כפית גדושה אחת של קמח. טופחים עליו כמה פעמים עם היד כדי לפזר את הקמח למעלה. מרדדים עם מערוך לעיגול קצת יותר גדול מהקוטר של התבנית שלכם. אם אין לכם תבנית עגולה, תכינו בתבנית מלבנית קטנה, כמו כזו של טוסטר אובן נניח (חוקי לגמרי! הרי משטרת הטאטן מסיירת רק בצרפת) , ואז תרדדו את הבצק למלבן.

אז איך מרדדים לעיגול מושלם ואחיד? טריק שלמדתי ממרת'ה. מרדדים בכל פעם רק לכיוון הרחוק מכם, ומאמצע הבצק בלבד.

מקפידים לרדד רק לכיוון 90 מעלות בדיוק מקו האמצע, אחרי כל רידוד או שניים כאלה, מסובבים את השקית שמתחת לבצק (איזה כיף! שומדבר לא נדבק! אפשר לקחת אותו לסיבוב הוקי קרח בבית!) ב-30 מעלות בערך, ומרדדים שוב. משתדלים לרדד רק בכיוון הישר ההפוך מכם ולא מתפתים לרדד באלכסונים הצידה, כי אז העיגול לא יצא עגול ומושלם.

חוזרים על התהליך עד שנוצר עיגול בערך בעובי 3 מ"מ עד חצי ס"מ. מעבר לכך והבצק יהיה עבה מידי, פחות מכך והבצק יהיה דק מידי ולא ירגישו אותו.

אני אוהבת שמרגישים את הבצק ולכן מרדדת לעובי חצי ס"מ. כאן בתמונה השתמשתי בתבנית 24 ס"מ. הבצק הזה יספיק גם לתבנית גדולה יותר בקוטר 26 ס"מ, רק תרדדו אותו דק יותר.

פנו לכם מקום בפריזר, והרימו את השקית יחד עם הבצק, ככה כמו שהם, היישר לתוך מדף פנוי בפריזר. חשוב שהבצק יהיה מונח על משהו שטוח יחסית, כי הוא יתקשה וישאר בצורה שבה הוא יושב בפריזר. משאירים אותו שם לרבע שעה בערך, עד ששאר חלקי הטארט מוכנים. הצינון הזה יגרום לבצק להפוך ליותר פריך באפייה.

השלב הראשון מאחורינו. את השלב הזה אפשר להכין עד חודש מראש, ואם עוטפים את הבצק היטב בכמה שכבות של ניילון נצמד (לא כמו שעשינו עכשיו, שמנו אותו ככה בלי כלום, כי זה ממש לזמן קצר) הוא נשמר נהדר בהקפאה ואפשר להשתמש בו ישר מהמקפיא לתנור בלי להפשיר (ולהוסיף כמה דקות לזמן האפייה). הבצק יכול לשבת עד 4 שעות "עירום" במקפיא ללא עטיפה. מעבר לכך הוא יספוג טעמי לוואי של פריזר.

ועכשיו לשלב הקל ביותר: הפרי. אם אתם משתמשים במשמש כל מה שצריך לעשות זה לקרוע אותו לשניים ולהעיף את הגלעין. ועכשיו יש שלב אופציונלי שלדעתי מאוד מאוד מוסיף: שמים את כל חלקי המשמשים בקערה שבה ערבבתם את הבצק ומוסיפים 2 כפות גדושות של סוכר וכפית אחת של תמצית וניל. אני השתמשתי במקל וניל אמיתי, חציתי אותו בבמרכזו, וגרפתי החוצה את כל הגרגרים השחורים היפים מכל חצי. אם רוצים, אפשר להוסיף פנימה גם קליפת לימון מגוררת דק דק.

הוניל וקליפת הלימון פשוט יהפכו את הטארט לפצצת טעם מטמטמת. בלעדיהם זה יוצא סתם מתוק וזהו. אם המשמשים שלכם לא ממש קשים אלא רכים ומתוקים, אני ממליצה להוסיף קצת מיץ לימון (בערך כפית אחת או שתיים) כדי לאזן את המתיקות. במקרה זה עדיף גם לא להוסיף סוכר אלא רק לערבב אותם עם לימון ווניל. אם משתמשים בתפוחי גרנד סמית' (צריך בערך 2-3 גדולים בשביל תבנית 24 ס"מ), אין צורך לערבב אותם עם סוכר, כי הטארט יוצא איתם פחות חמוץ. רק צריך לקלוף אותם ולחתוך לשישיות (לחתוך לחצי, להעיף את הגרעין, וכל חצי לחלק לשלושה פלחים). לתפוחים יש נטייה להשחיר כשהם יושבים בחוץ, אבל זה לא משפיע על הטעם שלהם, ובסוף הם גם ככה יהיו חומים, אז לכם לא אכפת.

אז סיימנו את שלב א' ושלב ב'. ועכשיו לאתגר האמיתי.

מילת אזהרה: קרמל זה דבר חם מאוד, והוא נדבק לכל דבר. כשאתם מכינים קרמל אסור לאף אחד (במיוחד ילדים) להכנס למטבח ולטרטר לכם את השכל. צריך להתרכז ואסור לעשות שום דבר אחר במקביל. תשחקו fruit ninja כשזה יהיה בתנור. אה כן, ותתחילו לחמם את התנור ל-220 מעלות לפני שתתחילו עם הקרמל, כי לוקח לו הרבה זמן להגיע לחום הגבוה הזה.

לוקחים מחבת גדולה ושופכים לתוכה כוס אחת של סוכר לבן. מטלטלים את המחבת כדי שיתפזר בשכבה אחידה. מטפטפים מעל הסוכר 2 כפות של מי ברז. המים לא אמורים להרטיב את כל הסוכר וזה בסדר.

מבשלים את הסוכר על אש גבוהה עד שהוא נמס לשלולית שקופה. אסור לערבב!!!!

אם חלק מהסוכר לא הצטרף באחידות לשלולית השקופה, מותר להטות בעדינות את המחבת עד שהנוזל "בולע" את גרגרי הסוכר. לא מטלטלים את המחבת ולא מערבבים. מה שכן, מפזרים מלמעלה חצי כפית מלח. כן, חצי כפית. לא להתווכח, סמכו עלי (לא, אמא, זה לא יוצא מלוח). חובה!! אין לוותר על המלח.

ממשיכים לבשל את הסוכר ועכשיו מתחילים לשים לב היטב למחבת ובמיוחד לשוליים שלה – המטרה שלנו היא למצוא את הבצבוצים הראשונים של גוון זהוב. לפעמים, בחלק מהמחבתות, הגוון הזהוב מתחבא מתחת לסוכר המבעבע. ולכן, אם עובר יותר מידי זמן ולא רואים צהוב בשום מקום, אפשר טיפה להזיז את הסוכר בקצוות כדי לראות אם מתחתיו מבצבץ קרמל זהוב (או פשוט להריח, זה בדרך כלל מגיע עם ריח טוב של קרמל).

למה אני כל הזמן אומרת לא לערבב? כי זה מה שקורה כשמערבבים או מטלטלים את הקרמל בשלב מוקדם מידי:

זה לא סוף העולם, בסוף כל הגושים נמסים ונוצר קרמל תקני לחלוטין:

אבל יותר קשה לתפוס אותו ברגע הנכון ולהוריד מהאש לפני שהוא נשרף.

ברגע שרואים קצת צהוב, זה הרגע בו אפשר להתחיל לערבב, וכך "להפיץ" את הצבע הצהוב בשאר שלולית הסוכר כדי לצבוע את כולה בצבע אחיד.

וזהו, יש לכם קרמל. חכו בערך 5-10 שניות כדי שהצבע יעמיק טיפה, אבל לא שנייה מעבר, כי ברגע שהקרמל זהוב זה ממש עניין של שניות עד שהוא הופך לחום ואז הוא שרוף ומגעיל ואסור להשתמש בו.

אם אתם רוצים לצמצם קירצופים אח"כ, רפדו מראש את התבנית שלכם בנייר אפייה. אני לא טורחת. מזגו את כל הקרמל לתוך התבנית. טלטלו את המחבת כך שרוב הקרמל יצא החוצה, אבל אל תעשו יותר מידי מאמץ להוציא את הכל. זה חם וזה דביק והכפית וחצי שתוציאו לא שווה את הסיכון של כוויה.

טלטלו גם את התבנית כדי שהקרמל יצפה את כל התחתית כשהוא עדיין חם, לפני שהוא מתקרר ומסמיך. כשהוא מתקרר אי אפשר להזיז אותו יותר. זהירות, התבנית עצמה מתחממת מאוד.

ועכשיו לבדיקה הקריטית – בדרך כלל נשארת כמות קטנה של קרמל על המחבת החמה. טבלו כפית קטנה בקרמל ואז טבלו את אותה כפית בכוס של מי ברז כדי לצנן אותה (חובה!! זה ממש חם!). תנו לק. טעים, הא? כמו סוכרייה. אם הקרמל שעל הכפית מר או מריר, אל תשתמשו בו. אם הוא בעיקר מתוק, ועם ניואנסים קטנים של מרירות, זה בסדר. לקרמל שרוף יש טעם מר חזק ותוקפני שאי אפשר לפספס.

מה עושים אם נשרף הקרמל?

היופי במתכון הזה הוא שאם פקששתם את הקרמל (וזה קורה לטובים ביותר מאיתנו – גם לי לפעמים) אז אפשר לשטוף את המחבת ולנסות שוב מיידית, כי בסך הכל בזבזנו כוס של סוכר. הבצק והפירות עדיין שלמים ותקינים, ואפשר פשוט לנסות עוד נגלה ולהכין את הקרמל עוד פעם. אפילו הקרמל שמזגתם לתבנית אמור להתקשות כמו סוכריה ואפשר להחליק אותו החוצה או אפילו לכופף טיפה את התבנית ולשבור אותו, כך שאפשר יהיה להעיף החוצה את שברי הקרמל הפסול ישר לפח, מאוד בקלות (רואים בתמונה?).

אם הקרמל באמת שרוף, הוא מתקשה ממש לדיסקית של קרמל מוצק, ואז אפשר לפעמים אפילו אפשר להחליק החוצה את הדיסקוס השלם (במיוחד אם הוספתם לו קצת חמאה).

המחבת עדיין חמה, לשמחתנו, ולכן הקרמל השרוף עדיין רך וגמיש, וזה קלי קלות לנקות אותו.

כל מה שצריך לעשות זה לשפוך פנימה כוס עד כוס וחצי של מים רותחים (אפשר גם מים רגילים, ייקח יותר זמן הרתחה), להרתיח על אש גבוהה לשתי דקות, לקרצף היטב את תחתית המחבת עם כף עץ כדי להעיף את כל השאריות הדבוקות, ובסוף לשפוך את הכל הצידה (לא לכיור, זה חם!! אני מפנה את הפסולת לסיר בצד ואח"כ כשהכל מתקרר אני שופכת לכיור). חשוב! לפני שמשתמשים במחבת שוב צריך גם לתת לה שטיפה תחת מי ברז זורמים (לא צריך סבון), כדי לוודא שאין שאריות של "מיץ" קרמל שרוף שעלול לקלקל לנו את הנגלה הבאה.

כשהמחבת שטופה היטב ואין בה שאריות דביקות של קרמל שופכים כמה שיותר מים החוצה, ומניחים בחזרה על האש. זה בסדר אם היא קצת רטובה, כל עוד אלה מים נקיים ולא מי קרמל שרוף. שופכים שוב כוס חדשה של סוכר, ומנסים עוד פעם. לא קרה כלום, ואף אחד לא צריך לדעת. כל עוד עליתם על זה בזמן שהקרמל שלכם נשרף, הכל בסדר והטארט ניצל מכישלון.

הצליח הקרמל? יופי. אחרי שהוא מצפה את תחתית התבנית באופן אחיד, אפשר לפזר עליו כמה קוביות קטנטנות של חמאה, שיימסו מיד מהחום, ויעשירו את הרוטב שיווצר באפייה. אני מתקמצנת על השומן פה ו"מלווה" חצי סנטימטר של חמאה מהחבילה שבה אני משתמשת לבצק. זה בסדר, הקמח לא ייעלב.

אם השתמשתם במקל וניל כמוני, הניחו גם אותו על הקרמל בתחתית התבנית. הוא נראה מעולה ומוסיף עוד טעם של וניל.

ועכשיו שתי דקות הרכבה, ולתנור.

קודם כל וודאו שאכן חיממתם מראש את התנור ל-220 מעלות (כן, זה חום גבוה מאוד, וזו לא טעות). אם אתם עובדים עם טוסטר אובן, אני ממליצה לעבוד רק על 200, כי הבצק מאוד קרוב לגוף החימום העליון ואנחנו לא רוצים שיישרף).

סדרו את חצאי המשמשים (או פלחי התפוחים) במעגלים צפופים כך שהם עולים קצת אחד על השני וכמעט עומדים במאונך על הקרמל.

ומעל הכל, גולת הכותרת: מוציאים את הבצק הפריך מהפריזר, וככה עם שקית הניילון שלו הופכים אותו ישירות על התבנית. הבצק קר וקשיח כך שהשקית אמורה להתקלף ממנו בלי שום בעייה ובלי להדבק. דוחפים פנימה את שולי הבצק לתוך התבנית (אם הבצק קשה מידי ממששים אותו קצת עם האצבעות כדי לחמם ולרכך אותו, כדי שאפשר יהיה להדק אותו פנימה בלי לשבור אותו. אם נשבר, לא נורא, באפייה הכל מתאחה).

אופים את יצירת האומנות הזו למשך 20 דקות בדיוק, או עד שהבצק למעלה אפוי וזהוב. זמן האפייה זהה למשמשים ולתפוחים.

בזמן שהתבנית בתנור מתכננים כבר איך הולכים להפוך את התבנית בלי לעשות בלגן, ומכינים את כל האמצעים הדרושים:
1. צלחת הגשה לפחות בקוטר של התבנית ועדיף קצת יותר גדולה
2. רשת צינון או קרש חיתוך גדול, לבידוד חום התבנית בזמן ההפיכה
3. שתי כפפות או מגבות מטבח עבות, כי זה חם

את ההפיכה עצמה נבצע מעל הכיור, למקרה שיש הרבה נוזלים בתבנית (אתם לא רוצים שהם יישפכו לכם על השיש, או יותר גרוע, על הרגליים).

ברגע שהתבנית יוצאת מהתנור, מניחים אותה על הרשת או קרש החיתוך, ומעליה מניחים הפוך את צלחת ההגשה. בזמן ההפיכה כל שלושת הקומות (צלחת / תבנית / קרש) חייבות להשאר צמודות זו לזו. מחזיקים את הכל ביחד עם המגבות או הכפפות.

לוקחים את הקונסטרוקציה מעל הכיור, סופרים 3.. 2.. 1.., והופכים במהירות.

שומעים "בום" קטן, שזה הטארט שצונח מהתבנית ישירות אל תוך הצלחת.

הופכים את התבנית ורואים שחלק מהקרמל עדיין דבוק אליה. זה בסדר, גם לי זה קורה. בואו נמוסס אותו לרוטב טעים.
מוזגים לתבנית חצי כוס מים רותחים (אפשר גם מים רגילים, ייקח יותר זמן) ומחזירים לתנור החם לחמש דקות. מוציאים (התערובת תבעבע מאוד) ומערבבים עד שנוצר רוטב אחיד וחלק:

מטפטפים את הרוטב מעל הטארט.

המשמשים חמוצים וטעימים, והרוטב המתוק מאזן אותם. אם אתם מעדיפים טארט פחות מתוק, אתם יכולים להגיש את הרוטב בצד, וכל מי שרוצה יוסיף לו. שימו לב, הרוטב מסמיך מאוד כשהוא מתקרר, אז אם אתם מראש יודעים שלא תמזגו את כולו על הטארט, עדיף להוסיף לתבנית 3/4 כוס מים, כדי שהרוטב לא יהיה סמיך כל כך.

מגישים עם שמנת חמוצה (אפשר גם נענע! זה מעולה!) ומתענגים על כל ביס.
הטארט נשמר במקרר לשבוע לפחות, אם יישאר ממנו משהו.

ככה נראה טאטן תפוחים שהכנתי בתבנית פאי קטנה מחרס (פשוט חתכתי את התפוחים קטן יותר, וחתכתי עיגולי בצק בגודל המתאים:

ככה נראה טארט טאטן תקני בגודל מלא. יאם:

פינת התכל'ס
חותכים 100 גר' חמאה קרה לקוביות קטנות ומקפיאים ל-10 דקות. מערבבים בקערה כוס וחצי קמח יחד עם חצי כפית מלח וכפית סוכר. מוסיפים את קוביות החמאה (אם רוצים, שומרים הלוואה של קובייה או שתיים בצד לקרמל) ומשפשים בין הידיים עד שנוצר בצק פירורי שנשאר כגוש כשחופנים אותו. מוסיפים עד חצי כוס מים קרים ומערבבים עם מזלג עד שנוצרים גושים גסים. נזהרים מעיבוד יתר, ולא מגיעים למצב של גוש בצק אחיד. שמים את הפירורים על שקית ניילון נקייה ומשטחים למעין פיתה. מקמחים קלות ומרדדים לעיגול בקוטר מעט יותר גדול מהתבנית, בעובי של כ3-5 מ"מ. מקפיאים את הבצק לרבע שעה לפחות. מחממים תנור ל-220 מעלות (200 בטוסטר אובן).

מערבבים 13-15 משמשים חצויים ומגולענים באותה הקערה של הבצק יחד עם 2 כפות סוכר וכפית תמצית וניל (אפשר גם קליפת לימון מגוררת דק). אם המשמשים רכים ומתוקים מוותרים על הסוכר ומוסיפים 1-2 כפיות מיץ לימון במקום. אם מכינים עם תפוחים – קולפים, חוצים ומגלענים 2-3 תפוחי גרנד סמית', וחותכים לשישיות. אין צורך לערבב עם סוכר.

שמים כוס סוכר במחבת גדולה ומפזרים 2 כפות מים מלמעלה (לא אמורים להרטיב את הכל). מבשלים עד שנוצרת שלולית שקופה, מוסיפים חצי כפית מלח (כן!!!) וממתינים עד שמופיע גוון זהוב בשוליים. מערבבים עד שכל הקרמל נצבע בזהוב, ומוזגים אותו לתבנית האפייה. בודקים את הקרמל שנשאר במחבת עם כפית, טובלים אותה במים קרים, וטועמים כדי לוודא שהקרמל לא מר (חשוב!!). אם הקרמל שרוף, לא נורא – שוטפים את המחבת היטב במים רותחים (ראו פירוט) ומכינים שוב. מפזרים על הקרמל החם בתבנית את קוביות החמאה ששמרנו (לא חובה). מסדרים את חצאי המשמשים במעגלים מעל הקרמל. מניחים מעליהם את הבצק מהמקפיא, ותוחבים את שוליו פנימה. אופים כ-20 דק' או עד שהבצק מזהיב. הופכים בזהירות מעל הכיור לצלחת הגשה. מוסיפים חצי כוס מים רותחים לשאריות הקרמל הדבוק לתבנית ומחזירים לתנור ל-5 דקות. מערבבים ויוצקים את הרוטב על הטארט.

אזהרה: לא להכין את הטארט בתבנית מתפרקת, לא משנה כמה היא "אטומה" – הקרמל נוזל החוצה ומטנף את התנור – ראו הוזהרתם…
הערה: אפשר להרכיב את הטארט מראש כולל הבצק, הקרמל והפרי, ולשמור במקרר עד 24 שעות מראש (לא יותר) לפני האפייה. אופים ישירות מהמקרר ומוסיפים קצת זמן לאפייה.

אוף טופיק
אוצו רוצו לבלוג החדש והיפהפה שפתח ידידי הטוב גל ממליה, מעצב ובשלן מוכשר, כדי לחלוק עם העולם את יצירות האומנות שהוא רוקח במטבחו כל שבוע. לא להכנס רעבים.

• לפבלובה:
• 4 חלבונים
• 1 כוס סוכר
• 1 כף קורנפלור או קמח תפו"א (לא חובה)
• 1 כפית מיץ לימון (לא חובה)

• -

• לקרם טופי וערמונים:
• 4 חלמונים
• 1 פחית קרם קוקוס או חלב קוקוס, או כוס וחצי חלב רגיל
• רבע כוס סוכר
• רבע כוס סילאן או דבש
• 2 כפיות קמח תפו"א או קורנפלור

• למלבי קורנפלקס:
• 3 כוסות חלב 3%
• 250 מ"ל שמנת מתוקה
• חצי כוס סוכר
• חצי כוס קורנפלור
• 1 כפית תמצית וניל
• 2 כוסות קורנפלקס (מכל סוג)

• -

• -

• -

• למלבי קלאסי:
• 2 כפות מי ורדים או זהר
• להגשה: בוטנים / קוקוס / פיסטוקים
• לסירופ: חצי כוס סוכר + כוס מים

• -

• לקראנצ' קורנפלקס:
• 2 כוסות קורנפלקס (מכל סוג)
• 3 כפות סוכר
• 100 גר' חמאה מומסת
• אם מוצאים: חצי כוס אבקת חלב

• לבצק:
• 1 כוס קמח
• 3 כפות סוכר
• חצי כפית מלח (כן!)
• 100 גר' חמאה
• 120 גר' גבינת שמנת (חצי גביע)
• או שמנת חמוצה (2/3 גביע)
• לפיזור: מעט סוכר

• -

• -

• -

• לטופינג:
• 2.5 כוסות דובדבנים מגולענים, חצויים (טריים או מקופסה) אפשר להחליף ב-2 נקטרינות/אפרסקים/תפוחים או 3-4 שזיפים
• 1 כפית עד 2 כפות סוכר (תלוי במתיקות הפרי)
• מיץ מחצי לימון
• 1 כפית גדושה קורנפלור
• אופציה: חצי כפית תמצית שקדים
• אופציה: 1 כפית חומץ בלסמי

• לעוגה:
• 1 קופסה של ריבת חלב מאיכות טובה (450 גר', כוס וחצי בערך)
• 1 ביצה
• 2 חלמונים (הצהובים)
• 2.5 כפות קמח

• תוספות אופציונליות לעוגה:
• שליש כפית מלח (כן!)
• 1-2 כפות רום
• להגשה (לא חובה):
• גביע אחד של שמנת חמוצה

• -

• 250 מ"ל (מיכל אחד) שמנת מתוקה 38% או 32% שומן
• 4 קרמבואים בטעם וניל
• רבע כפית מלח (כן! – אם אתם מפחדים, שימו רק קורט, אבל שימו)

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

• -

אז תשאלו, נו.
למה שבנאדם נורמלי ייקח יצירה מושלמת כל כך ויחרב אותה.

כי כשמקציפים קצפת וקרמבואים שלמים ביחד, המקצף מפרק אותם ומרסק אותם, כך שקצף הביצים יתערבב עם הקצפת וישאר אוורירי, בזמן שציפוי השוקולד (שהוא לא באמת שוקולד אמיתי אבל ניחא) והביסקוויט נשברים להם לפצפוצים קטנים שמתערבבים פנימה. התוצאה היא שלמות. אפילו עוד יותר מהקרמבו עצמו.
ולכן אני ממליצה להכפיל כמויות. כי בחבילה של קרמבו גם ככה יש שמינייה. אז לכו על 8 קרמבואים ו-2 חבילות שמנת מתוקה. כי חצי הליטר שיצא לכם מנגלה אחת יתחסל תוך שניות. ראו הוזהרתם.

אני יודעת שאתם אוהבים מתכונים כאלה (לפי הפידבק. וזה הזמן להזכיר שאני מאוד אוהבת פידבק! יענו, תגובות. אני מאוד אוהבת תגובות. זו הדרך שלי לדעת אם נהנתם). גם אני אוהבת מתכונים כאלה. שלושה מרכיבים בלבד ויש קינוח ליגה.

לגבי השמנת המתוקה – אני השתמשתי בשמנת עמידה 38%, כי אני תמיד קונה את הכי זול וזו השמנת הכי זולה משום מה. אפשר גם להכין עם שמנת מתוקה 32%, כי היא גם מתאימה לקצפת. שמנת מתוקה עם 15% (המכונה שמנת לבישול) לא תעבוד כאן, כי היא לא הופכת לקצפת כשמקציפים אותה (וחבל, לא?). תמיד משעשע אותי לראות בחורים אובדי עצות בסופר, עומדים בעיניים מזוגגות מול מדף השמנות ומתקשרים בפאניקה לבוס בבית ושואלים כמה אחוז צריך. אז כאן צריך או 38% או 32%. אבל בחיאת, פשוט תקנו את הכי זול.
וכן, אמא, יש פה מלח. כל העסק ממש מתוק והמלח מאזן את המתיקות ומוסיף מורכבות בלתי מוסברת כלשהי. זה לא יוצא מלוח, אמא. לא, אי אפשר לוותר על המלח, אחרת סתם יצא מתוק מידי.

אז נתחיל?
קודם כל מוודאים שהשמנת המתוקה ממש ממש ממש קרה מהמקרר. זה עוזר אם דוחפים אותה למקפיא ל-10 דקות לפני שמתחילים.

אם ממש רוצים להשקיע, אפשר גם לשים את הקערה והמקצף במקפיא.

כי קצפת ממש ממש קרה מקציפה מהר יותר וטוב יותר מקצפת שהוצאתם לפני 10 דקות והיא ישבה והתחממה לה בחוץ. אבל אם יש לכם מיקסר חשמלי זה לא כזה משנה כי הוא עושה את רוב העבודה.

אז מקציפים את השמנת המתוקה עד שהיא הופכת לקצפת יציבה.

בהתחלה היא תתחיל להעלות בועות, ולאט לאט תתחיל להסמיך.

אם אתם לא בטוחים, או שאין לכם ניסיון עם קצפת אתם יכולים לעצור מידי פעם ולבדוק את סמיכות הקצפת.

כשמרימים את המקצף קל לראות אם הקצפת רכה יחסית ונופלת בקלות מהמקצף. אם זה ככה, ממשיכים.

עוד רמז טוב למצבה של הקצפת הוא המרקם של השבילים שנוצרים מהמקצף. אם הם צפופים ומבולגנים (כמו בתמונה פה) אז היא מוכנה. אם הם מועטים ועדינים (לא עמוקים כאלה), אז צריך להקציף עוד קצת.

היזהרו מהקצפת יתר. בשלב מסויים הקצפת מתחילה להיות גרגרית ואם לא עוצרים, תוך שניות היא מתפרקת לגושי שומן שצפים בנוזל צהבהב. אתם לא רוצים שזה יקרה לכם כי אז תצטרכו לאכול את כל הקרמבואים מיד כעונש. (אגב, אם זה כן קורה לכם, לא נורא, זה חצי מהדרך לחמאה ביתית)

אוקיי אז יש קצפת? יש.

עכשיו מחזיקים חזק חזק, מעיפים את העטיפות, וזורקים לתוך הקצפת ארבעה קרמבואים שלמים, כולל הכל. כן, כן.

לא מפרקים ולא מפרידים ולא מועכים. פשוט זורקים אותם כמו שהם. כן, אני יודעת, זה צובט קצת בלב. אבל עוד שתי דקות אתם תודו לי, וממש לא תצטערו.

להתראות חמודים שלי. נעמתם לי מאוד. זה לא אתם, זה אני, וגו'.

מקציפים לקרמבואים את הצורה יחד עם הקצפת. בגלל שהם רכים, המיקסר הבריון שלכם יפרק אותם במהרה (בין אם הוא מיקסר עומד או ידני). תתחילו במהירות נמוכה כדי שלא יעופו לכם שברי קרמבו לתוך העין, ואח"כ עברו למהירות הכי גבוהה שיש ופשוט הקציפו ל-30 שניות רצוף. ככל שתקציפו יותר, כך שברי הקרמבו יהיו קטנים יותר, אבל צריך מינימום זמן של הקצפה כי אחרת החלבון לא יתערבב טוב עם הקצפת והגלידה תצא קשה מידי ולא אוורירית (כשמקפיאים קצפת היא מתקשה מאוד. החלבון עוזר לשמור עליה רכה).

מומלץ לעצור באמצע ההקצפה כדי לגרד את שולי הקערה עם מרית או לקקן. לביסקוויטים יש נטייה להתחבא שם כי הם מפחדים מגורלם כפירורים. עזרו להם.

לקראת סוף ההקצפה מוסיפים גם את המלח. אל תוותרו עליו. אם אתם ממש מפחדים שימו רק קורט, אבל אני מבטיחה שזה לא יצא מלוח. רק רבע כפית. אחריות עלי.

בסיום התהליך, תקבלו מוס קרמבו אוורירי, שעדיף לא לנסות לטעום ממנו, כי אי אפשר להפסיק.

אם כן תטעמו, אגב, תראו שהקרם הוא מתוק, למרות שלא הוספנו סוכר לקצפת. וזה סימן טוב כי זה אומר שהקצף התערבב טוב אל תוך השמנת והוא ישמור על המרקם הרך לאחר ההקפאה. נסו פעם להקפיא מרנג ותראו – הוא לא ממש קופא. כמו וודקה. מממ… גלידת קרמבו וודקה… מממממ? נהה.

את המוס הזה אפשר לחלק בין כוסות הגשה (כמות אחת מספיקה לבערך 4-5 מנות. מומלץ להכפיל כמויות ולהכין עם שתי שקיות שמנת וחבילה שלמה של 8 קרמבואים! אתם תודו לי אח"כ), לשמור במקרר ולהגיש אותו כמו שהוא.

אבל למה לא לקחת את זה צעד קדימה? העבירו אותו לקופסת פלסטיק עם מכסה ודחפו אותו לפריזר ל-4 שעות לפחות.

מתקבלת גלידה נהדרת, בטעם קרמבו של ממש!

רכה וכיפית, עם פיסות קטנות של ביסקוויטים ושוקולד. פשוט מעולה! מומלץ להוציא אותה מהמקפיא 10 דקות לפני ההגשה כדי שתתרכך מעט ויהיה יותר קל לגרוף ממנה כדורים.

אני הייתי במצברוח חגיגי והגשתי עם רוטב שוקולד חם. פשוט חיממתי 50 גר' של שוקולד מריר (שבור לקוביות) יחד עם חצי כוס שמנת מתוקה במיקרוגל לדקה, ערבבתי טוב טוב, ומזגתי מעל כדורי הגלידה, יחד עם קצת תותים קצוצים.

תהנו לכם. אה, ושיהיה לכם יום חמים ויבש וכאלה…

פינת התכל'ס
מקציפים 250 מ"ל שמנת מתוקה (שזה מיכל אחד [או קרטונית, לצורך העניין] של 32% או 38% שומן) לקצפת יציבה. מוסיפים 4 קרמבואים שלמים (אין צורך לפרק או למעוך) ומקציפים 30 שניות נוספות עד שהקרמבואים מתפרקים לתוך הקצפת. מערבבים פנימה רבע כפית מלח (אל דאגה, לא יוצא מלוח). מקפיאים ל-4 שעות לפחות לקבלת גלידה (מומלץ להוציא מהפריזר 10 דק' לפני ההגשה), או שומרים במקרר אם סתם רוצים מוס קרמבו.

עדכון – 7.2.13 – קיבלתי הרבה הערות על כך שהגלידה יוצאת מלוחה מידי. פליז דונט שוט מי, אבל בעיני היא מושלמת עם כמות המלח הזו. אם אתם רגישים לדברים כאלה, שימו רק קורט במקום רבע הכפית שהמלצתי.

מצטערים פתאום שאתם גרים בחו"ל ואין לכם קרמבו?
יש מצב שיש ואתם לא יודעים. עיינו בערך קרמבו בוויקיפדיה באנגלית ואולי תופתעו.  בארה"ב יש דברים די דומים כמו moon pie או mallomars. אם ימות העולם ואין, תהיו יצירתים. אולי oatmeal cream pies? אולי עוגות טווינקיז? קשה לי להאמין שיצא מזה משהו רע.

• לעוגיות:
• 50 גר' חמאה
• שליש כוס שמן רגיל
• 1 כוס סוכר לבן
• 2 כפות גדושות מולסה (אם אין, אפשר להחליף בסילאן או לשים סוכר חום כהה במקום לבן)
• רבע כוס סירופ תירס (אין תחליף!! אי אפשר בלי!)
• 1 ביצה
• 4 כפות חלב
• (כן!) חצי כפית מלח
• 1.5 כפיות סודה לשתייה
• חצי כפית אבקת אפייה
• רבע כפית מכ"א: אבקת ג'ינג'ר, אגוז מוסקט, קינמון (לא חובה, אך מומלץ)
• 1 כוס שיבולת שועל דקה (אינסטנט)
• 1 כף גדושה אבקת קקאו
• 6-7 פרוסות גדולות תפוח מיובש (כ-55 גר')
• 1 ו-2/3 כוס קמח רגיל + כף גדושה

• למלית המרשמלו (מומלץ להכפיל כמויות אם אוהבים הרבה מילוי):
• 8 כפות מים
• 1.5 כפיות אבקת ג'לטין
• 2 כפות סירופ תירס (אסור להשמיט!)
• 1 כפית מולסה (אפשר להחליף בעוד סירופ תירס או בסילאן)
• 2/3 כוס סוכר
• חצי כפית מלח (כן!)
• חצי כפית תמצית וניל
• אופציה: 25 גר' חמאה, למלית נוזלית יותר אם אין שקית זילוף

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

• –

תמיד מצחיק אותי המשפט: "אפייה זה כמו כימיה, זה ממש מדע מדוייק!". מצטערת להיות בוטה, אבל מי שהמציא את המשפט הזה קצת טמבל. אין לי דרך נעימה לומר את זה. טוב, אולי אני מגזימה קצת. אבל הנקודה היא שפשוט לא צריך לקחת את כל נושא האפייה הזה כל כך ברצינות. מאז שאני זוכרת את עצמי, מעולם לא ערבבתי חומרים יבשים בנפרד (כמו שתמיד אומרים בכל מתכוני העוגות), את כל חומרי ההתפחה מדדתי בכאילו, ובכל מתכון שאפיתי תמיד זייפתי במשהו. ואיכשהו תמיד הצליח לי. יכול להיות שזו קארמה טובה (כי יש אנשים שעוקבים בול אחרי המתכון ועדיין לא מצליח להם), אבל יכול להיות שזה קשור לזה שבאפייה, קצת כמו בישול, יש קצת נשמה, ויש מקום לטאצ' אישי. יש כמובן מקרים קיצוניים (כמו מקרונים, לדוגמה, ושאר יצירי הקונדיטוריה הצרפתית), אבל ברוב העוגות אפשר לחתוך הרבה מאוד פינות ובסוף עדיין מצליח.

הבעייה כאן ב"בצק אלים" היא שהפוסטים גם ככה ארוכים מידי בגלל הפירוט על כל מתכון, אז אף פעם לא נשאר מקום לנבואות הזעם שבוערות בעצמותיי. כי מי יקרא 2000 מילה של מתכון ואז עוד יקרא את זיוני השכל שלי בנוגע להא ודא? לא הרבה. והנה הגעתי ל-300 מילה והמתכון אפילו לא התחיל.

אבל הדוגמה האולטימטיבית לתזה המהפכנית שהצגתי מעלה היא המתכון הגאוני הזה. בקריאה ראשונה של המרשם נראה כאלו מבצע צבאי לאיסוף ערכות מגן בגוש דן הוא פיס אוף קייק לעומתו. הוא כולל עשרים אלף מצרכים (חלקם עלומי שם במחוזותינו: מולסה? סירופ תירס? תפוחי עץ מיובשים?), שני מכשירים חשמליים כבדים, הרתחת סירופ סוכר עם מדחום, ובערך שעה של עבודה. אבל הן הו, כה, טעימות.
נשבעתי שלא אסתבך ואפרסם את המתכון המסובך וההזוי הזה בבלוג, אבל קיבלתי עשרות דרישות זועמות למרשם, וכצפוי נשברתי.

אז החלטתי ללכת איתו ראש בראש ולנסות לפשט אותו – במקום להקציף חמאה רכה, המסתי במיקרוגל, ובמקום לטחון את היבשים בפוד פרוססור, השתמשתי בשיבולת שועל אינסטנט, שמגיעה גרוסה מראש, ואת פתיתי התפוח המיובש – שהוא השוס האמיתי של המתכון הזה – קצצתי ידנית. וכך הפך המתכון המפלצתי למשהו די בר השגה בכל מטבח ממוצע, בלי צורך בשום מכשיר חשמלי (חוץ מהמלית… אבל טעים גם בלעדיה). תרגמתי את הכמויות ממשקל לנפח כדי להפטר מהצורך במד-משקל, ותוך כדי גם עיגלתי כמויות למעלה ולמטה לפי המרגש. אנד וואט דו יו נואו, הוא עדיין מצליח.

אבל כמו תמיד, יש קאטצ'. אפילו שנותרנו ביד עם מתכון שדומה לעוגה בחושה בקערה אחת, עדיין יש בו כמה מרכיבים שלא לכולם יש בבית:

שיבולת השועל הגרוסה (אינסטנט) מגיעה לפעמים גם בפחיות מתכת עם מכסה צהוב, ולפעמים באריזות אחרות. אם מוסיפים לה מים רותחים היא הופכת תוך שניות לדייסה טעימה. זה בדיוק מה שמתאים לנו כאן – כי היא מאוד דקה ולא צריך לטחון אותה.

אם יש לכם שיבולת שועל שלמה (לא גרוסה), פשוט תטחנו אותה בפוד פרוססור יחד עם הקמח ל-2 דקות, וגמרתם עניין. לא צריך לקנות אינסטנט במיוחד.

סירופ תירס ניתן להשגה כמעט בכל חנות שמוכרת מוצרי מטבח (4שף, קוקסטור, גרובשטיין בפלורנטין, וכד'), או בחנויות כדוגמת "מזרח-מערב" בשוק הכרמל. לפעמים אפשר להשיג את זה גם במעדניות מאובזרות ואפילו בקצביות. מידי פעם גם ב"עדן טבע מרקט" יש גם. לפעמים אפשר גם למצוא את זה בסופרמרקטים ממש גדולים – לא חובה לקנות את הבקבוק העצום שבתמונה, יש גם בקבוקים יותר קטנים (בדרך כלל של חברת KARO). אפשר להשתמש גם בסירופ תירס כהה, אם לא מוצאים שקוף. המתכון הזה לא עובד בלי סירופ התירס – הוא אחראי על המרקם הפאדג'י ההורס של העוגיות ואין לו שום תחליף (חוץ מגלוקוזה. זה כן תחליף). ניסיתי להכין בלי סירופ התירס וזה יצא קטסטרופה. אם אתם חייבים חייבים עוגיות טעימות ועכשיו, הכינו את אלה במקום.

שימו לב, לא מדובר בסירופ התירס עתיר הפרוקטוז, מלך תעשיית הג'אנקפוד, שקיבל הרבה פרסום רע בארה"ב. סירופ התירס הרגיל שקונים בסופרמרקט הוא לא עתיר פרוקטוז ויותר דומה לסוכר לבן. שזה לא שיא הבריאות, כן? אבל לא השטן שעשו מהאח החורג שלו (אגב, אם אתם מבינים בנושא ויש לכם תובנות מעניינות, אשמח לשמוע בתגובות).

מולסה היא מעין סירופ סמיך וכהה, תוצר לוואי של תעשיית זיקוק הסוכר. אפשר להשיג אותו בחנויות טבע כדוגמת עדן טבע מרקט וניצת הדובדבן, והוא מחזיק לנצח. מכיוון שיש במתכון כמות יחסית קטנה, אני מניחה שאפשר להחליף אותו בכמות דומה של סילאן (שקצת ישנה את הטעם), או פשוט להשתמש בסוכר חום כהה במקום הסוכר הלבן. לא ניסיתי, אבל לא צופה עם זה בעיות.

פרוסות תפוח המיובש – אותן אלה שזורקים לכם לתוך הסיידר החם בבתי קפה. הן מיוצרות לרוב ללא סוכר, וכדאי תמיד לקנות כמות כפולה או משולשת ממה שצריכים, כי קשה מאוד להפסיק לנשנש מהן. גם אותן אפשר בחנויות טבע כדוגמת עדן טבע מרקט וניצת הדובדבן, באיזורי התפזורת (לפי משקל), ולפעמים גם בסופרמרקטים רגילים (במחיר מופקע). הפיסות האלה זה מה שעושה את העוגיות האלה ולא מומלץ לוותר עליהן!! אם ימות העולם ולא הצלחתם להשיג, תחליף סביר הוא חופן צימוקים, אבל שיהיו כמה שיותר קטנים, ועדיף בהירים. והם צריכים לקבל את אותו הקיצוץ.

אוקיי, אז אחרי שהברחתי 90% מכם נשארו רק ההארדקוריסטים. תכף נלגלג על כולם בנחת כי בפועל נשארנו עם מתכון די פשוט כי כל מה שצריך לעשות זה רק לזרוק מלא מלא מלא מרכיבים לתוך קערה ולערבב טוב טוב. חהחהחה.

1 – קמח רגיל, 2 – שיבולת שועל גרוסה (אינסטנט), 3 – סוכר, 4 – סירופ תירס, 5 – חמאה, 6 – ביצה, 7 – חלב, 8 – מולסה, 9 – שמן (אפשר קנולה, חמניות, תירס, מה שיש), 10 – מלח, אבקת אפייה, סודה לשתייה, 11 – פרוסות תפוחים מיובשים, 12 – אבקת קקאו (לא שוקולית), 13 – אבקת ג'ינג'ר, אגוז מוסקט טחון, וקינמון (בדיוק נגמר לי, עובד גם בלי! אם אין לכם, אפשר להשמיט חלק או את כל התבלינים, אבל מאוד מומלץ להשתמש בכולם – הם מאוד עדינים ונותנים טעים מיוחד לעוגיות. המתיקות מסתירה את ה"תבלון")

אז שנתחיל?

חותכים את החמאה לקוביות וממיסים אותה 30-40 שניות במיקרוגל.

החיתוך לקוביות עוזר לה להינמס בפחות זמן ומוריד את הסיכוי שהיא תתפוצץ ותשפריץ לכם במיקרוגל (מה שבטח יקרה בכל מקרה. קארמה, קראנו לזה?). במתכון המקורי היא רצתה 3 טייבלספונס חמאה, שתרגמתי בטעות ל-85 גר' במקום ל42, אנד וואט דו יו נואו, המתכון עדיין עבד. מדע מדוייק מיי אס. אז נתפשר על 50 גר' עגול?

מערבבים בקערה את החמאה המומסת יחד עם כל שאר המרכיבים למעט הקמח והתפוחים.

שמים גם את השמן, הסוכר, המולסה, סירופ התירס, הביצה, החלב, המלח, הסודה לשתייה, אבקת האפייה, התבלינים, והקקאו.

מוסיפים גם את שיבולת השועל ומערבבים את הכל טוב טוב.

אני לא ממליצה להשתמש במטרפה כאן כי הבלילה מאוד סמיכה וזה אשכרה יכול לשבור לכם את המטרפה.

לא רוצה דברים כאלה על הראש שלי. יש לי מספיק סטרסים כמו ביקור אובמה, הפחד מהתנגשות מטאור בכדור הארץ, וחתולים שיורים לייזר.

ועכשיו לשטיק היחיד המסובך בעוגיות עצמן – קיצוץ התפוחים לפתיתים קטנים.

התפוחים המיובשים האלה ממזריים ממש, עם מרקם מסטיקי. אז את החיתוך הראשוני הכי נוח לעשות עם, חכו לזה…, מספריים!

אל תיאבקו עם סכין עדיין. המספריים גוזמות את העיגולים לפיסות קטנות ויותר נוחות לקיצוץ.

מפזרים כף גדושה של קמח על פיסות התפוחים ועכשיו אפשר להשתמש בסכין הכי גדולה וחדה שלכם כדי לקצוץ להם את הצורה.

מידי פעם מערבבים אותם מחדש עם הקמח וממשיכים לקצוץ, עד שיש פתיתים בגודל של שוקולד צ'יפס.

אפשר גם לחתוך קטן יותר אם אתם חרוצים. נסו לקצוץ לפחות דקה רצוף כדי שזה יהיה אפקטיבי.

מוסיפים את הקמח ואת פתיתי התפוחים יחד עם כל הקמח והפירורים שסביבם לקערה ומערבבים טוב טוב.

זהו, הבצק מוכן. בשלב זה אפשר גם לעטוף אותו טוב בניילון ולהקפיא אותו למשך חודשים ארוכים. הוא נשאר רך בהקפאה ואפשר לבצוע ממנו כדורים קטנים ולאפות ישירות מהפריזר. אפשר גם לנגוס ממנו ישירות ולאכול. זה נשנוש נפלא, במיוחד באישון הלילה כשאף אחד לא רואה.

מכינים כדורי בצק קטנים עם 2 כפיות (או כף גלידה קפיצית, קטנה או גדולה, בהתאם לגודל העוגיות שאתם רוצים – קחו בחשבון שעם כף גלידה רגילה הן יוצאות מפלצתיות) בקוטר כ-2 ס"מ. מסדרים על תבנית מצופה בנייר אפייה עם ריווח נדיב בין עוגיה לעוגיה (הן משתטחות ומאוד מתרחבות בתנור, אז שלא יתחברו לכם אח"כ! אל תבואו לבכות לי!! יש לי מספיק סטרסים על הראש!).

את העוגיות אופים בתנור שחומם מראש על 180 מעלות (טורבו, אם תהיתם. אני *תמיד* אופה על טורבו). זה לוקח בין 8 ל-10 דקות, תלוי בתנור שלכם.

העוגיות אמורות להשתטח ולהיות יציבות יחסית למגע. כשהן יוצאות מהתנור הן עדיין רכות, ולוקח להן כמה דקות של צינון עד שהן מקבלות קרום פריך בשוליים, ונשארות קצת רכות באמצע. הכמות הזו מספיקה לבערך 4-5 תבניות עמוסות של 16 עוגיות כ"א. אז תאפו בנגלות. הטורבו של התנור שלי מספיק חזק ואחיד כך שאני אופה 2 תבניות בבת אחת ושתיהן יוצאות שחומות בדיוק באותה מידה.

אל תחשבו אפילו להפריד את העוגיות מנייר האפייה לפני שהן מתקררות לגמרי, כי הן תיקרענה לכם ותידבקנה בטירוף לנייר.

בזמן שהעוגיות בתנור תוכלו לנהל עם עצמכם וויכוח פילוסופי על האם אתם בני-אדם שמכינים מרשמלו בבית או שאתם עצלנים ונאחס ופשוט תאכלו את העוגיות לבד בחושך.

מי שסיים להרהר ימשיך איתי הלאה להכנת:

מלית המרשמלו הביתי!
המלית מספיקה למילוי דק יחסית של כל העוגיות. אם אתם רוצים מילוי שופע כמו שיש בתמונות כאן, הכינו כמות כפולה!

לשם המלית חובה להצטייד במיקסר חשמלי (ידני או עומד – שניהם יצליחו כאן).
אם אין לכם, פשוט אכלו את העוגיות כמו שהן או שתלכו לטיב טעם, תקנו צנצנת של marshmallow fluff, ותשתמשו בפלאף כמילוי (ותודה למגיבים הגאונים שהציעו את הרעיון!).

שמים בקערת המיקסר חצי מהמים (כלומר, 4 כפות) ומפזרים מעליהם את גרגרי הג'לטין.מערבבים היטב כדי שכל הג'לטין יתפזר באחידות במים.

אני ממליצה לקנות ג'לטין בתפזורת בחנויות התבלינים. 100 גר' ג'לטין עולה 8 שקלים, ובסופר שליש כמות תעלה לכם 11 שקל (2 שקיות של 14 גרם כ"א). אם אתם לא משתמשים בהרבה בג'לטין, אל תטרחו – השקית מהסופר תחזיק לכם זמן רב.

מניחים את הקערה בצד לכמה דקות כדי שגרגרי הג'לטין יספגו קצת מים ויתנפחו.

הם כל כך יתנפחו שהמים יספגו לגמרי ויהפכו למעין גושי ג'לי שאפשר להרים עם כפית.

בזמן שהג'לטין שוחה לו במים, הכינו את הסירופ להרתחה.

ערבבו בסיר בינוני את שאר המים (כלומר, 4 כפות) עם המולסה וסירופ התירס (גם כאן אי אפשר לוותר על סירופ התירס. אבל את המולסה אני מניחה שאפשר להחליף בסילאן או להחליף בכמות זהה של עוד סירופ תירס. היא מוסיפה צבע וטעם, אבל לא קריטית להצלחת המלית).

ערבבו פנימה את הסוכר, עד שנוצרת תערובת זהובה יפה.

שימו אותה על אש גבוהה והרתיחו אותה.

בזמן שהיא רותחת הכינו לכם בצד חצי כוס מים קרים קרים. תכף תבינו למה.

ממשיכים להרתיח את התערובת עד שהיא מגיעה לשלב הכדור הרך. מה זה כדור רך? זה שם פלצני של קונדיטורים לשלב בו סירופ סוכר מגיע לטמפ' של 235 ל-240 מעלות פרנהייט וריכוז הסוכר בו מגיע לכ-80%. כדי למדוד את השלב הזה רוב האנשים צריכים להשתמש במדחום מיוחד למדידת סוכר. אבל לנו אין כוח לשטויות האלה ונשתמש בשיטה החתרנית ונדפוק את המערכת כמו ישראלים טובים!!!

איך יודעים שסירופ הגיע לשלב הכדור הרך? הסימן הכי בולט לכך הוא שמתחילות להיות בו בועות גדולות וקולניות. בהתחלה הבועות קטנות ומתפוצצות מהר ובשקט, וככל שהסירופ עולה בטמפ' הבועות מתחילות להיות יותר גדולות וקולניות.

אחרי 2 דקות בערך אפשר להתחיל לעשות את הבדיקה המדוייקת יותר (עוברים לאש קטנה תוך כדי, על מנת שהסירופ לא יתבשל יתר על המידה): מפילים בזהירות (!!!) כפית אחת של סירופ לתוך הכוס עם המים הקרים. הסירופ יתקשה מיד בתחתית הכוס. דחפו פנימה את האצבעות ואספו את הסירופ לגוש. אם הוא עדיין חם, השאירו אותו במים עוד קצת.

כשהגוש קר ממששים אותו בין האצבעות. אם יש לו מרקם של כדור ג'לי רך – הוא מוכן. אם הוא מתמוסס לכם בין האצבעות, בשלו עוד 20 שניות ובדקו שוב. אם נוצר כדור ממש קשה, או במקרה הגרוע, סוכריה של ממש, זה אומר שהסירופ חם מידי ואסור להשתמש בו. אפשר לתקן את זה לרוב אם מוסיפים 2-3 כפות מים לסיר, מערבבים טוב, ובודקים שוב. הצלתי ככה הרבה סירופים שדפקתי.

ברגע שהסירופ מגיע ל"כדור הרך" אתם יכולים לכבות את האש ויש לכם בערך 10 שניות להתחיל לערבב את תערובת הג'לטין שבקערת המיקסר. אל תחכו יותר מזה כי הסירופ יתקרר יותר מידי והמרשמלו לא יצא במרקם טוב.

תוך כדי עבודת המיקסר (כשהוא על מהירות נמוכה-בינונית), מזרזפים את הסירופ החם לקערה בזרזיף א-י-ט-י, ומשתדלים שלא יפגע במקצף ולא יגע בשולי הקערה (לא קריטי, אבל מומלץ). כשמסיימים לזרזף את כל הסירופ פנימה מעיפים את הסיר הצידה ועוברים להקציף במהירות בינונית-גבוהה.

ההקצפה אמורה לקחת בערך 8 עד 10 דקות, ומתחילים לראות תוצאות רק אחרי 2-3 דקות, אז אל תיבהלו. בהתחלה הסירופ נשאר אותו דבר ואותו דבר, ואחכ הוא מתחיל להיות יותר ויותר בהיר ואז הוא מתחיל לתפוס נפח. כשהמרשמלו לבן ותפוח אפשר להוסיף פנימה את הוניל ולהקציף עוד טיפונת. ברגע שהמרשמלו לבן ותפוח מומלץ להשתמש בו כמה שיותר מהר, כי הוא מתחיל להתקשות והופך לבלתי אפשרי להעברה לשקית הזילוף.

במקור הבחורה אמרה להוסיף למרשמלו קצת חמאה, מה שחירב את המרקם שלו והפך אותו למרק נוזלי. הוא כמובן התקשה כמו מלך בסוף, אבל היה מאוד קשה למלא את העוגיות, גם אם נתתי לו לשבת רבע שעה כדי שהג'לטין ייסגר על עצמו קצת.

אם אין לכם שקית זילוף, אולי שווה לכם להוסיף למרשמלו את 25 גר' החמאה האמורים, ואז אפשר למלא את העוגיות עם כפית. אם אתם משתמשים בשקית זילוף, ממליצה לוותר על החמאה, וכך לקבל מרשמלו תפוח ויציב שאפשר לזלף בקלות (כל עוד עובדים מהר. תזכרו שהוא מתחיל להתקשות מהר אם אין חמאה).

בזמן שהמרשמלו מקציף ומקציף לו, יש לכם כמה דקות כדי להפריד את כל העוגיות מנייר האפייה ולסדר אותן בזוגות של גדלים שווים (כדי שהסנדוויץ' יצא אחיד, גאון).

אם יש לכם שקית זילוף, גזרו את השפיץ שלה והכניסו את פיית הזילוף המועדפת עליכם.

אני ממליצה על פיה של חצי ס"מ. לא משנה אם היא עגולה או משוננת. אפשר גם פיה יותר גדולה, אבל זה יהיה פחות נוח לשלוט על כמות המילוי. ותכל'ס – בגלל שאף אחד לא יראה את הזילוף (זה לא כאילו אנחנו מקשטים עוגה – העוגיות מסתירות את רוב המילוי), לא חייבים פיית זילוף. אפשר סתם לגזור את השפיץ מהשקית וזהו. אפשר גם להשתמש בשקית ZIPLOC ולאלתר ממנה שקית זילוף לכל דבר. אם אתם בסופר, בקשו מהחבר'ה באיזור של הגבינות שקית פלסטיק עמידה (זו שהם שמים בה את הגבינות) – היא מושלמת לאלתור שכזה, אם אין לכם שקיות זילוף.

אחרי שהפיה בפנים סובבו את השקית בקצה ודחפו פנימה. הטוויסט הזה מונע מהמלית להתחיל לזלוג החוצה בזמן שאתם ממלאים את השקית. אני אוהבת להניח את השקית באיזשהי כוס גדולה וגבוהה בזמן שאני ממלאת כדי שיהיו לי שתי ידיים חופשיות.

עוד טיפ חשוב הוא לקפל החוצה את השקית לפחות 5 ס"מ כדי ליצור שוליים נקיים. אחרת הלמעלה של השקית מתלכלך וילכלך לכם את הידיים בזמן שתזלפו, וזה לא כיף.

אחרי שהשקית מלאה, תראו שיש סכר קטן בתחתית בגלל הטוויסט שעשינו לפני הפיה. הוא יפתח בעצמו כשתתחילו לזלף.

מזלפים בערך כפית גדושה של מלית על כל עוגיה (זה תלוי אם הכנתם כמות כפולה או לא, ואם הוספתם את החמאה ויש לכם מלית נוזלית או לא), ומסנדווצ'ים עם בת הזוג שלה.

אל תדאגו אם המלית מתפזרת לכם ונמרחת לכל עבר. תוך חצי שעה המרשמלו מתקשה ואפשר יהיה בקלות להפריד את העוגיות.

העוגיות נשמרות בטמפ' החדר כשבוע. מומלץ לשמור אותן בשכבות ולרפד בין לבין עם נייר אפייה – כי הן סופגות לחות מהאוויר ועלולות להידבק זו לזו (אל תגידו שלא הזהרתי! שלא תבואו בבוקר ותמצאו לבנת איטונג של עוגיות! יהיה לכם מאוד קשה להפריד ביניהן בלי שיתפרקו).

שיהיה בהצלחה! ופסח שמח!!!
ביום ראשון הקרוב אאזן את העניינים עם מנה עיקרית נהדרת וכשרה לפסח בחמישה מרכיבים בלבד.